התרומה של משרד בריסל של הקהילה הבהאית הבינלאומית (BIC) כללה התמקדות במניעים הבסיסיים של ההגירה והיא עודדה חשיבה בהקשר זה. המשרד יצר מרחבי דיון, כולל עם מרכז המחקר המשותף של הנציבות האירופית, לחקור יחד עם קובעי מדיניות וארגוני חברה אזרחית כמה מהמניעים הללו.
רחל באיאני מהמשרד בבריסל מדברת על הרלוונטיות של מושגים רוחניים מסוימים לדיונים אלה. "לעיקרון הבהאי של אחדות האנושות יש השלכות עמוקות על האופן שבו אנשים במקום אחד רואים את ההשפעה של החלטותיהם ומעשיהם לא רק על הסביבה שלהם אלא על האנושות כולה. גישה חדשה לתגובות מדיניות להגירה ועקירה צריכה לשקול את העיקרון הזה, בגלל הרווחה של אירופה לא ניתן לקדם במנותק מזה של שאר העולם".
אחד המניעים שאליהם משך המשרד את תשומת הלב היה הקשר בין מדיניות חקלאית לגורמים להגירה באפריקה. בכינוס האחרון בנושא זה, המשרד בבריסל של הקהילה הבהאית הבינלאומית (BIC) וארגון המזון והחקלאות של האו"ם אירחו יחד בשבוע שעבר דיון מקוון, שהפגיש למעלה מ-80 קובעי מדיניות וגורמים חברתיים אחרים מאפריקה ואירופה.
"בשנים האחרונות, יש הכרה שיש לתת יותר תשומת לב לגורמים המחייבים אנשים לעזוב את ארץ מוצאם", אומרת גב' באיאני. "אנו רוצים לבחון כיצד תחומי מדיניות שונים, כולל חקלאות, מסחר, השקעות וסביבה משפיעים על מניעי ההגירה".
"קשה להתחקות אחר ההשלכות החיוביות והשליליות של מדיניות, אבל זה לא אמור למנוע מאמצים לעשות זאת על מנת לפתח אסטרטגיות ארוכות טווח תוך מחשבה על רווחת האנושות כולה."
המשתתפים בכינוס עקבו אחר הנתיב שהמהגרים עוברים לעתים קרובות מאזורים כפריים לערים, ומשם למדינות ויבשות אחרות. הדיונים מאירים כיצד למשברים כלכליים וסביבתיים, אובדן קרקעות על ידי חקלאים וגורמים אחרים המניעים אנשים לעזוב אזורים כפריים באפריקה יש השפעות אדווה ברחבי היבשת ומחוצה לה.
"המקום שבו ההגירה מתחילה הוא המקום שבו האנשים נמצאים באזורים כפריים. אם אנשים אינם מרוצים באזורים הכפריים שלהם, הם נדחפים לערים, ולאחר מכן לחו"ל", אמר ג'פרי וופולה קונדו, מתאם התוכנית להגירה בנציבות האיחוד האפריקאי.
Jannes Maes, נשיא מועצת החקלאים הצעירים באירופה, ציין כי עמדות תרבותיות חיוביות סביב חקלאות, במיוחד בקרב נוער כפרי, הן מרכיב חשוב בחיזוק קהילות כפריות בכל חלק בעולם.
"שינוי הלך הרוח כלפי החקלאות ידרוש הסרת מחסומים", אומר מר מיס. "החסמים העיקריים - באירופה אבל גם אלו שאנו שומעים מעמיתינו האפריקאים - הם גישה לקרקעות, לרשתות אספקה ולהשקעות, גם אם אין "הון תוצרת בית" שאפשר לבנות עליה. כל החברות שלנו חייבות להתמודד עם אלה".
ג'וסלין בראון-הול מארגון המזון והחקלאות של האו"ם אומרת, "... אנחנו רוצים לוודא שהחקלאות היא חלק מהפתרון ושלא מתעלמים ממנה כשמדובר בהגירה".
לאונרד מיצי מהמנהל הכללי לשיתוף פעולה ופיתוח בינלאומי של הנציבות האירופית ציין כי הפעולות הננקטות כעת כדי להביא להתאוששות כלכלית בת-קיימא ממשבר הקורונה מספקות הזדמנות ליצור מערכות חקלאיות עמידות יותר. "COVID חשף שבריריות סביב מערכות כמו סחר. איזה סוג של מערכות מזון יהיו עמידים יותר בפני זעזועים עתידיים? ... אם אין לנו גישה מערכתית שבאמת תטפל בדברים האלה, לא נוכל להתאושש. פתרונות מלמעלה למטה לא יעבדו. אנחנו צריכים תהליך מונחה חקלאי וזכויות אדם".
Kalenga Masaidio מקרן קימניה-נגיו למדע וחינוך, ארגון בהשראת הבהאים באוגנדה, הסביר את החשיבות של מתן אפשרות לקהילות כפריות להשתתף ביצירת ידע על מערכות חקלאיות.
"הנושא העיקרי הוא העצמת יחידים וחברי קהילה כפרית כך שיוכלו לקחת בעלות על ההתפתחות החברתית, הכלכלית והאינטלקטואלית שלהם", אומר מר מסאידיו. "במקום שאנחנו חושבים שפתרונות לבעיות האלה תמיד יבואו מבחוץ... הפיתוח צריך להתחיל ישירות מהקהילות הכפריות."
בהרהורים על דיונים אלה, גברת באיאני, קובעת: "המגיפה הדגישה בצורה כה בולטת פגמים בסדר הבינלאומי וכיצד נדרשת אחדות כדי להתמודד עם כל בעיה ביעילות. פשוט קיום מרחב שבו קובעי מדיניות ושחקנים חברתיים ברחבי יבשות יכולים לחשוב יחד לאור הבנה מוגברת של האחדות המהותית שלנו הוא צעד חשוב בטיפול בסוגיה של דאגה בינלאומית.
"כאשר מאמצים לתרום לקידמה חברתית מסתמכים על מדע ותובנות מהדת כאחד, צצות הזדמנויות וגישות שאחרת לא היו נראות לעין."
