מדוע השימוש בשפת המלחמה אינו יעיל במשבר בריאות הציבור העולמי שלנו: כמה הרהורים מהבידוד העצמי
פורסם במקור ב- מועצת הקווייקר לענייני אירופה
אחד הדברים שהדהימו אותי באמת בתקופות המוזרות של היום הוא הרטוריקה של מלחמה בה השתמשו מנהיגים פוליטיים רבים כדי לדבר על מצב ה-COVID-19. רטוריקה כזו נראית במקרה הטוב לא במקום במהלך משבר בריאות הציבור - והיא עלולה להתברר כמסוכנת ביותר, על ידי תירוצים לאלימות. תגובה צבאית היא לא מה שאנחנו צריכים. להיפך, הסולידריות שאנו יכולים להיות עדים לה ברמות שונות יכולה להיות תחילתו של שינוי שלאחר ה-COVID-19 שלדעתי פוליטיקאים ברחבי העולם צריכים להקל ולקדם אותו.
הרטוריקה המלחמתית משמשת כדי להדגיש את חומרת המצב אבל גם כדי לאסוף אנשים וליצור תחושת אחדות. כאזרח צרפתי זה היה בולט במיוחד כאשר עמנואל מקרון, ב-16 במרץ שלו נאום, אמר "אנחנו במלחמה" לפחות שבע פעמים. בכל פעם עם יותר דגש ודרמה. אבל הרטוריקה הזו משמשת גם במקומות אחרים: בארה"ב, דונלד טראמפ כינה את עצמו "נשיא המלחמה"; ובאיטליה ביקשה הממשלה "כלכלה בזמן מלחמה"כדי לפתור את המצב.
אני מוצא את הרטוריקה הזו חסרת רגישות שמגיעה ממדינות שנחשבות ל'שלום' בהתחשב בתנאים שאוכלוסיות באזורי סכסוך צריכות לסבול. המחשבה שאנו 'במלחמה' מסתכנת בשכיחות של כמה מיוחסים אנו במציאות, בהשוואה לאוכלוסיות שממשיכות לסבול מפשיטות הפצצה - שלא בהכרח ייפסקו בגלל COVID-19. זה אפילו יותר מזעזע כשאנחנו יודעים שמדינות כמו סוריה נפגעות מהנגיף, ושאנשים שם לא יכולים להיות מבודדים כמונו. כפי שאמר דובר הצלב האדום הבינלאומי בעיראק, "ריחוק חברתי הוא פריבילגיה".
יתרה מכך, הנרטיב הצבאי הזה עלול להיות די מסוכן לכולנו מכיוון שהוא מעורר אווירה מונעת חרדה. בהתייחסות ל'אויב בלתי נראה', אנחנו רק מגבירים את חוסר האמון שלנו באחר. שיח זה יכול להוביל להגברת הפחד ואף לאלימות. מאז פרוץ COVID-19, התקפות ופשעים אלימות, גזעניות ושנאת זרים רבים מקום תפוס. "הפחתת הפחד מאחרים" היא יעד מרכזי של מועצת הקוואקר לענייני אירופה (QCEA). דרך שלה זכויות האדם בתוכנית, QCEA שואפת לבנות נרטיבים חיוביים ולהפחית דברי שטנה - ובתקופה כזו, עבודה זו מעולם לא הייתה חיונית יותר.
יתר על כן, ההתייחסויות למלחמה במהלך משבר בריאות הציבור נראות בלתי הולמות מכיוון שציוד צבאי חסר תועלת כדי לפתור מצב זה. אני לא מטיל ספק בתרומת הצבא בזמן משבר זה, שזה מאוד עוזר. אבל בשנת 2019 ההוצאות הצבאיות בעולם חוו את הגידול הגבוה ביותר מזה עשר שנים (על 4%), וכשאני רואה את המחסור הכרוני במסכות ובמכשירי הנשמה, אני לא יכול שלא להטיל ספק ברלוונטיות של הוצאות כאלה. אם אתה משווה את מה שאתה יכול לקנות עם הכסף שהוצא על ציוד צבאי, זה מעמיד את הדברים בפרספקטיבה: במחיר של מטוס מפציץ גרעיני F-35 אתה יכול לקבל סביב 2,200 מאווררים. החברות שלנו יותר ויותר צבאיות וממוקדות ביטחוניות, וממשלות עוקבות העדיפו תקציבים צבאיים על פני היערכות לאיומים אחרים כמו מגיפות גלובליות או שינויי אקלים. משבר זה אמור לעורר שינוי בסדרי העדיפויות של ההוצאות - חשיבה מחודשת על האופן שבו נתפסת ומוגדרת ביטחון על ידי התרחקות מביטחון 'קשה' לביטחון אנושי. אין הגדרה ייחודית לביטחון אנושי, היא הולכת רחוק יותר מההבנות המסורתיות של ביטחון המתמקדות במדינות, ומציעה גישה ממוקדת אדם. מניעה, טיפול בגורמים השורשיים לסכסוכים, התפתחות אנושית, זכויות אדם ובריאות הציבור הם בין המרכיבים הרבים הכלולים בתפיסת הביטחון האנושי, המקודמת על ידי QCEA.
זו הסיבה שהסולידריות ושיתוף הפעולה שראינו ברמה המקומית והקהילתית ברחבי העולם הם שמעוררים ונותנים תקווה. זוהי בניית שלום ברמה הבסיסית ביותר שלה, באמצעות חיזוק הלכידות החברתית. בין אם באמצעות הצעות לעשות קניות לאנשים פגיעים, מסעדות אקסקלוסיביות שמבשלות לחסרי בית, שכנים התומכים בצוות הרפואי והמטפל על ידי בישול עבורם או שמרטפות לילדים שלהם. אלו הן רק כמה דוגמאות לסולידריות שעוזרות לנו להגדיר מחדש את מערכות היחסים שלנו לאנשים סביבנו - כדי לחזק את החברה - בואו נקווה שזו תהיה המורשת של COIVD-19.
פרשנים רבים מעוניינים להתייחס למה שיבוא אחר כך. הקריאה להגדרה מחדש של כל המערכת שלנו היא מאתגרת, שכן הניסיון לדמיין עולם חדש אינו קל, במיוחד בגלל שבעתות משבר אנו נוטים לייחל לחזרה ל'נורמלי' או לגרסה אוטופית של נורמליות. כמה תרחישים שלאחר ה-COVID-19 מדמיינים מחדש את העולם ושינוי קיצוני כזה יכול להפחיד. עם זאת, 'סיעור מוחות' עולמי זה מרענן. החלה הרהור עולמי על האופן שבו אנשים וארגונים יכולים להגן טוב יותר על הסביבה ולהתמודד עם שינויי האקלים לאחר מכן, ולחיות בשלום יותר - אני מקווה שממשלות ילכו בעקבות גל זה של הרהור עצמי ולא יחזרו ל'עסקים כרגיל'. זה יהיה סימן אמיתי לחוסן האנושי וליכולת של המין שלנו ללמוד ולהתפתח.
