אל האני האמנה האירופית בדבר זכויות האדם, מפרט זכויות וחירויות בסיסיות שלעולם לא יוכלו להפר על ידי המדינות אשר אשררו את האמנה. אלה כוללים זכויות כגון: הזכות לחיים או איסור עינויים, הזכות לחירות ולביטחון, והזכות לכבוד לחיים פרטיים ומשפחתיים.
האמנה מספקת בסיס משפטי משותף המאפשר את אותה הבנה של זכויות אדם לכל אדם, לא משנה באיזו מדינה באירופה מתגורר האדם, וגם אם מדינות אלו אינן חולקות את אותן מסורות פוליטיות, משפטיות או חברתיות.
נכתב בשנים שלאחר מלחמת העולם השנייה
האמנה נוצרה ונכתבה בשנים שלאחר מלחמת העולם השנייה להגן על אנשים מפני התעללות במדינותיהם, ליצור אמון בין אוכלוסיות וממשלות ולאפשר דיאלוג בין מדינות.
אירופה והעולם בכלל התפתחו במידה ניכרת מאז 1950, הן מבחינה טכנולוגית והן מבחינת נקודות המבט של האדם והמבנים החברתיים. עם שינויים כאלה במהלך שבעת העשורים האחרונים פערים במציאות העבר וחוסר ראיית הנולד בניסוח מאמרים מסוימים באמנה מציבים אתגרים כיצד לתפוס ולהגן על זכויות האדם בעולם של היום.
כדי להתמודד עם אתגרים אלה, האמנה האירופית הייתה צריכה להתפתח. הוא תוקן לעתים קרובות, ונוספו פרוטוקולים חדשים כדי להרחיב את היקף זכויות האדם, תוך התייחסות לשינויים בחברה, כולל נושאים הקשורים לטכנולוגיות חדשות, ביו-אתיקה או איכות הסביבה, אך גם נושאים אחרים שאנו רואים כיום כנורמליים כגון כמו הגנה על רכוש, הזכות לבחירות חופשיות או חופש תנועה.
היזמים שגיבשו את נוסח האמנה האירופית חונכו ופעלו בתקופה שבה זכויות האדם לא עמדו במרכז עשיית החוק והמודל החברתי. לכן היה צורך לנסח אותה מלכתחילה. זה היה צריך להגיע להסכמה פוליטית בעולם שזה עתה עבר שתי מלחמות עולם, והתמודד עם אתגרים רבים מאוד, ובמקרים מסוימים ייתכן שמדינות אלה עדיין לא היו מוכנות במלואן לזכויות האדם האוניברסליות.
מציאות חדשה עם התפתחות טכנולוגית וגישות חברתיות
מאז נפתחה האמנה לחתימה ב-1950 חלו שינויים משמעותיים ביחס לנושאים כמו עונש מוות ואפליה על רקע מגדר ונכויות. יתר על כן, יש ליישם את האמנה האירופית גם ביחס לדברים שלא היו קיימים בשנת 1950, כגון מצלמות אבטחה בשימוש נרחב (הידוע כ-CCTV) בשטח ציבורי ובחנויות, הפריה חוץ גופית (IVF), אינטרנט, התקדמות רפואית ודברים רבים אחרים.
בית הדין האירופי לזכויות אדם, האורגן המשפטי העיקרי של המועצה של אירופה המפרשת את האמנה האירופית ופוסקת במקרים הקשורים ליישומה או היעדרה בחיים האמיתיים כשהיא מובאת בפניה, פסקה בנושאים חברתיים רבים כגון הפלה, סיוע להתאבדות, חיפושי גוף, עבדות ביתית, לבישת סמלים דתיים. בבתי ספר, הגנה על מקורות עיתונאים ושמירת נתוני DNA.
בחלק מהמקרים הועלתה ביקורת נגד האמנה האירופית, וליתר דיוק הפרשנות שלה, שהיא התרחבה "מעבר למה שחשבו מנסחי האמנה כשחתמו עליה". טענות כאלה הועלו בדרך כלל על ידי חלקים שמרנים מסוימים, אך בניתוח אלה נמצאו במציאות שהן לא במקומן ומראה מעט הבנה כיצד חוקים נוצרים ומתפרשים.
ההתנגדות ל"אקטיביזם שיפוטי" של בית הדין האירופי לזכויות אדם, אשר עשויה להתבסס במקרים נדירים מאוד על החלטה מפוקפקת בפועל של בית המשפט, ניתנות לרוב לעקיבה לנושאים שבהם המתלונן אינו מסכים עם פסק הדין ולא לעובדה בית המשפט מפרש היבט מסוים של האמנה האירופית לאור התנאים של ימינו, לרבות דיני זכויות אדם בינלאומיים אחרים.
טיפול באמנה האירופית כ"כלי חי" חיוני אם החוק יסתגל לשינויים הללו, וזכויות אדם משמעותיות יישארו במציאות. האמנה האירופית חייבת להיות 'מכשיר חי' כשהעולם משתנה, מבלי לשנות את הרוח של זכויות אדם.
