ככל שמתקרבים חופשות חג המולד, מתקיימים ויכוחים סוערים על שמירת מסורות נוצריות מסוימות במרחב הציבורי. לדוגמה, בספרד בשנים האחרונות, הצבת סצנות לידה במבנים עירוניים, הצגות חג המולד בבתי ספר ציבוריים וארגון מצעד שלושת המלכים היו די שנויים במחלוקת.
כעת האיחוד האירופי עומד במרכז הדיון, כתוצאה מ"הנחיות לתקשורת מכילה" שהודלפו - בתמיכת נציבת השוויון הלנה דילי - שנועדה לעובדי מדינה אירופאים להימנע בתקשורת שלהם מכל שפה שעלולה לפגוע ברגשות האזרחים - או, במקרה הטוב, לגרום להם להרגיש כמו "זרים" באיחוד האירופי - בהיבטים רבים ושונים, כולל דת. לשם כך, הומלץ להם להחליף את הביטוי "חג שמח" ב"חג שמח" ולהימנע משימוש בשמות בעלי ניחוח נוצרי שאין לטעות בו - כמו ג'ון ומרי - כאשר הם מדגימים מצבים מסוימים.
אין ספק שפלורליזם וגיוון דתי הם מרכיבים חיוניים של חברות דמוקרטיות. האיחוד האירופי אינו זר למציאות זו, שכן אחד הטקסטים הבסיסיים שלו - מגילת זכויות היסוד - קובע כי הוא יכבד את המגוון התרבותי, הדתי והלשוני.
חשוב להדגיש כי האיחוד אינו מתחייב "לקדם" גיוון אלא רק "לכבד" את הפלורליזם הקיים. כבוד מצריך עמידה של קבלה של המציאות החברתית של האדם עצמו, הימנעות מכל התערבות ישירה בו המבקשת לשנות את המציאות החברתית שלו. תְצוּרָה. מסקנה זו בולטת עוד יותר כשמדברים על גיוון דתי. כל פעולה ציבורית בתחום זה פירושה התערבות ב"שוק החופשי" של האמונות כך שחלק מהאזרחים ירגישו נוטים לדבוק באמונת מיעוט למען הפלורליזם הדתי.
גישה כזו תעמוד בניגוד לחילוניות או לנייטרליות הדתית שהיא אחד מעקרונות היסוד המנחים את יחסן של רוב מדינות אירופה לדת. במשמעותו הבסיסית ביותר, עקרון זה אוסר על הזדהות ממלכתית עם כל עדה דתית, וכן כל תמיכה בלתי הוגנת באמונה אחת על פני אחרת.
האיחוד האירופי לא הגדיר את עמדתו בנוגע לדת. מה שמכונה האמנה בדבר תפקודו של האיחוד האירופי רק הצהיר כי הוא מכבד ואינו שופט מראש את דפוסי היחסים של המדינות החברות בתחום זה. יחד עם זאת, היא מכירה בתרומתן של העדות הדתיות לעיצוב אירופה ומתחייבת לדיאלוג פתוח ושקוף איתם. ניתן להסיק לפחות שתי מסקנות מתקנה זו. מצד אחד, שהאיחוד אינו מזדהה עם שום אמונה דתית, ומצד שני, שהוא מתנתק מעמדות לאיציסטיות/חילוניות, כלומר עוינות כלפי הדת.
כאשר מקשרים בין שני הממדים הללו - גיוון וניטרליות דתית - אין זה מפתיע שההנחיות הללו בוטלו מיד. גיוון דתי נובע ממימוש שלווה של חופש דת על ידי יחידים - המעוגנים באמנת זכויות היסוד האירופית - שיכולים לדבוק בחופשיות באמונה דתית, לשנות דת או להישאר מרוחקים לחלוטין מהתופעה הדתית. לכן הוא נובע באופן ספונטני מהחברה ואינו יכול להיווצר באופן מלאכותי באמצעות מדיניות ציבורית, שכן הדבר יפריע לזכויות היסוד של האזרחים.
לכן, כשמדובר בגיוון דתי התפקיד היחיד שעל האיחוד האירופי - והמדינות החברות - למלא הוא לנהל אותו כראוי. משמעות הדבר היא, ראשית, הבטחת השוויון של כל האזרחים במימוש זכויותיהם וחירויותיהם, ביטול מצבים של אפליה (על בסיס דתם). שנית, לפתור כל מתח שעלול להיווצר בין קבוצות חברתיות מתחרות, לא על ידי תמיכה באחת מהן לרעת אחרים, אלא על ידי יצירת התנאים כדי שיוכלו לסבול ולכבד זו את זו.
בקיצור, ניהול נכון של המגוון הדתי אינו מחייב הפיכת הנצרות לבלתי נראית אלא להבטיח שלמיעוטים יש את מקומם גם במרחב הציבורי, דבר התואם לחלוטין עם כבוד למסורת ולתרבות של העמים המרכיבים את החברה האירופית.
