האם הניסיון לאסור שחיטת חלאל הוא דאגה לזכויות אדם? זו השאלה התורם המיוחד שלנו, הדוקטורט. אלסנדרו אמיקרלי, עורך דין ופעיל בעל שם לזכויות אדם, שעומד בראש הפדרציה האירופית לחופש האמונה, מעמיד את פרופסור ואסקו פרונזוני, מאוניברסיטת טלמטיקה פגאסו באיטליה, מומחה לדיני שריעה.
מצא בכחול את ההקדמה שלו, ולאחר מכן את השאלות והתשובות.
מאת אלסנדרו אמיקרלי. חופש של דת ואמונה מגנה על זכותם של המאמינים לחיות את חייהם בהתאם לאמונותיהם, בגבולות, וזה כולל גם כמה פרקטיקות הנוגעות למסורות חברתיות ואוכל, זה המקרה למשל בהכנות חלאל וכשרות.
היו מקרים של הצעות שמטרתן לאסור הליכי חלאל וכשרות תוך ויכוח על זכויות של בעלי חיים שלפי מתעבים מסורות אלו חשופות לאכזריות יתרה.
פרופ' ואסקו פרונזוני הוא פרופסור חבר ב-Università telematica Pegaso באיטליה, מומחה למשפט השריעה ושווקים איסלאמיים, וכן הוא מבקר ראשי של מערכות ניהול איכות, המתמחה במגזר החלאל במועצת המחקר של חלאל של להור וחבר ב- הוועדה המדעית של הפדרציה האירופית לחופש האמונה.
ש: פרופ' פרונזוני מהן הסיבות העיקריות שהעלו מי שמנסים לאסור תכשירי חלאל ובכלל את השחיטה לפי מסורות חלאל?
ת: הסיבות העיקריות לאיסור על שחיטה פולחנית על פי כללי הכשרות, השכיטה והחלאל נוגעות לרעיון רווחת בעלי החיים ולהקל ככל האפשר על הסבל הנפשי והפיזי של בעלי החיים בהליכי ההרג.
לצד סיבה עיקרית ומוצהרת זו, חלק מהיהודים והמוסלמים רואים גם את הרצון להחרים או להפלות את קהילותיהם, בשל עמדות חילוניות או במקרים מסוימים מונעים מהרצון להגן על דתות רוב אחרות.
ש: האם לדעתך היא פגיעה בזכויות המוסלמים, ובמקרה של הכשרות, זכויות היהודים, האוסרות על מסורות השחיטה שלהם? אנשים מכל הדתות וללא אמונה ניגשים לאוכל הכשר והחלאל וזה לא מוגבל לבני הדת היהודית והאסלאמית. האם אין לאפשר לאנשים המשתייכים לדת היהודית והאסלאמית לשחוט על פי החוקים והתקנות הדתיים שלהם הקיימים כבר כמה מאות שנים שכן הדבר מובטח על ידי זכויות האדם? איסור על מסורות אלו לא פירושו גם להפר את זכויותיהם של אנשים מהקהילה הרחבה יותר לגשת לשוק מזון לפי בחירתם?
לדעתי כן, איסור סוג של שחיטה דתית היא פגיעה בחופש הדת, של אזרחים ואפילו של תושבים בלבד.
הזכות למזון חייבת להיות מוסגרת כזכות אדם בסיסית ורב-ממדית, והיא לא רק מרכיב חיוני באזרחות, אלא גם תנאי מוקדם של הדמוקרטיה עצמה. הוא התגבש כבר עם ההצהרה האוניברסלית של האו"ם לזכויות האדם משנת 1948 וכיום הוא מוכר על ידי מקורות משפט בינלאומיים רכים רבים ומובטח גם על ידי אמנות חוקתיות שונות. יתר על כן, בשנת 1999 הוציאה ועדת האו"ם לזכויות כלכליות, תרבותיות וחברתיות מסמך ספציפי על הזכות למזון הולם.
בעקבות גישה זו, יש להבין את הזכות למזון הולם הן במונחים של ביטחון תזונתי והן במונחים של בטיחות תזונתי וחובקת קריטריון שהוא לא רק כמותי, אלא בעיקר איכותי, שבו תזונה אינה מייצגת רק פרנסה, אלא מבטיחה את כבוד האנשים. והיא כזו רק אם היא תואמת את התכתיבים הדתיים והמסורות התרבותיות של הקהילה שאליה משתייך הנושא.
במובן זה, נראה מאיר עיניים שבאיחוד האירופי בית המשפט של שטרסבורג מכיר מאז 2010 (HUDOC – בית המשפט האירופי לזכויות אדם, בקשה מס'. 18429/06 יעקובסקי נ' פולין) הקשר הישיר בין שמירה על דרישות תזונתיות מסוימות לבין ביטוי חופש האמונה על פי האמנות. 9 ל-ECHR.
אפילו בית המשפט החוקתי הבלגי, לאחרונה, בעודו הדגיש כי איסור השחיטה ללא המם עונה על צורך חברתי והוא פרופורציונלי למטרה הלגיטימית של קידום רווחת בעלי חיים, הוא הכיר בכך שאיסור שחיטה מסוג זה כרוך בהגבלה על חופש הדת של יהודים ומוסלמים, שהנורמות הדתיות שלהם אוסרות צריכת בשר מבעלי חיים המומים.
לכן, מתן גישה ממוקדת למזון ובחירות מזון נכונות היא כלי יעיל להגנה על הזכות לחופש דת, שכן היא עוזרת למאמינים להתמצא בשוק המזון ולבחור מוצרי מזון התואמים את צרכיהם הדתיים.
יתרה מכך, יש לציין כי תקני האיכות המוטלים על פי כללי הסמכה חלאל וכשרות הינם מחמירים במיוחד ומבטיחים מוצר באיכות גבוהה, עם דרישות מחמירות יותר מהסטנדרטים הרגילים שנקבעו למשל להסמכת BIO. מסיבה זו, צרכנים רבים, לא מוסלמים ולא יהודים, קונים מוצרים אלה מכיוון שהם נותנים עדיפות לבריאות הציבור והם רואים בכך צעד חיוני להשגת ביטחון תזונתי, המובטח על ידי בקרת איכות המזון הקיימת בתחום היהודי והמוסלמי.
ש: גופים מינהליים וכן בתי המשפט נאלצו לטפל במקרים הנוגעים לחלל וכשרות, וכן בתביעות של צמחונים וטבעונים. האם תוכל לציין מהן הסוגיות המשפטיות העיקריות ביחס לשחיטת החלאל?
ת: מה קורה ב אירופה הוא פרדיגמטי לענות על שאלה זו.
תקנה 1099/2009 / EC הציגה שיטות ונהלים מקדימים המהממים, המחייבים הרג של בעלי חיים רק לאחר איבוד הכרה, מצב שיש לשמור עליו עד המוות. עם זאת, נורמות אלו מנוגדות הן למסורת הדתית היהודית והן לדעותיהם של רוב החוקרים המוסלמים, המחייבות מצב ערני ומודע של בעל החיים אשר חייב להיות שלם בזמן השחיטה, וכן דימום מוחלט. של בשר. עם זאת, ביחס לחופש הדת, תקנת 2009 מעניקה לכל מדינה חברה מידה מסוימת של סובידריות בהליכים, ומספקת לסעיף 4 לתקנה חריגה המאפשרת לקהילות היהודיות והמוסלמיות לבצע שחיטה פולחנית.
נוצר איזון בין הצורך בצורות השחיטה הטקסיות האופייניות ליהדות ולאיסלאם לבין אלו של הכללים העיקריים המכוונים לרעיון של הגנה ורווחת בעלי חיים במהלך ההרג. לכן, מעת לעת, חקיקת המדינה, המונחה על ידי הכיוון הפוליטי של הרגע ומבוקשת על ידי דעת הקהל המקומית, מאפשרת או אוסרת על קהילות דתיות לגשת לאוכל באופן התואם את אמונתן. כך קורה שבאירופה יש מדינות כמו שבדיה, נורבגיה, יוון, דנמרק, סלובניה, בפועל בפינלנד ובחלקה בלגיה שהחילו איסור על שחיטה פולחנית, בעוד שמדינות אחרות מתירות זאת.
לדעתי, ואני אומר זאת כמשפטן וכחובב בעלי חיים, אסור שהפרמטר יסתובב רק סביב המושג רווחת בעלי חיים בזמן הרג, שעלול להיראות תחילה כמושג סותר ואף צבוע ואינו סבור כי אף טקסי הווידוי מכוונים במובן זה. מנגד, הפרמטר חייב להיות מכוון גם לבריאות הצרכנים ולטובת השווקים. אין טעם לאסור שחיטה פולחנית בשטח אבל אז לאפשר יבוא של בשר שנשחט באופן פולחני, זה רק קצר חשמלי שפוגע בצרכן ובשוק הפנימי. למעשה, זה לא נראה לי צירוף מקרים שבמדינות אחרות, שבהן הקהילות הדתיות רבות יותר ובעיקר שבהן שרשרת האספקה החלאלית והכשרות נפוצה יותר (יצרנים, משחטות, תעשיות עיבוד ואספקה), המושג של בעלי חיים. רווחה נחשבת אחרת. למעשה, במציאות האלה שבהן הביקוש הצרכני משמעותי יותר, שבהן יש הרבה עובדים במגזר ושיש שוק שורשי ומובנה גם ליצוא, מותרת שחיטה פולחנית.
בואו נסתכל על בריטניה. כאן האוכלוסייה המוסלמית מייצגת פחות מ-5% אך צורכת למעלה מ-20% מהבשר שנשחט בשטח הלאומי, והבשר שנשחט בחלל מייצג 71% מכלל בעלי החיים שנשחטים באנגליה. לכן, פחות מ-5% מהאוכלוסייה צורכת יותר מ-70% מהחיות שנשחטו. המספרים הללו מהווים מרכיב משמעותי ולא מבוטל עבור הביתי כלכלה, והליברליות שהפגין המחוקק האנגלי בהתרת שחיטה פולחנית חייבת להירשם מתוך כבוד לחופש הדת, אבל בהחלט מבחינת כלכלת השווקים והגנת הצרכן.
ש: פרופ' פרונזוני אתה אקדמאי שמייעץ למוסדות לאומיים ומכיר לעומק את הקהילות הדתיות הקיימות באירופה ובפרט באיטליה. אכילת חלאל הפכה לנורמה עבור אנשים רבים, לאו דווקא מוסלמים, אך כאשר שומעים על "שריעה" אנשים רבים במערב עדיין מפוקפקים וחשדנים, למרות שהשריעה היא מקבילה מוסלמית לחוקים הקאנוניים הנוצריים. האם אנשים ומוסדות המדינה צריכים ללמוד יותר על החלאל והשריעה בכלל? האם בתי הספר והאקדמיה במערב צריכים לעשות יותר גם בנושא זה? האם מספיק מה שנעשה מבחינת חינוך הציבור הרחב וייעוץ לממשלות?
ת: כמובן שבאופן כללי יש צורך לדעת יותר, כיוון שהכרת האחר מובילה למודעות והבנה, השלב שלפני ההכלה, ואילו בורות מובילה לחוסר אמון, המהווה את הצעד מיד לפני הפחד, שעלול להוביל לחוסר סדר וחוסר אמון. תגובות לא רציונליות (רדיקליזציה מחד ואיסלאמופוביה ושנאת זרים מאידך).
עמותות דתיות, בעיקר מוסלמיות, עושות מעט מאוד כדי להפיץ את מסורותיהן וצרכיהן לציבור ולממשלות, וזה בהחלט מרכיב קריטי ואשמתן. כמובן שכדי להישמע צריך אוזניים מוכנות לעשות זאת, אבל זה גם נכון שהרבה מוסלמים החיים בפזורה חייבים לשאוף להשתתף יותר בחיים הלאומיים ולהתנהג כאזרחים, לא כזרים.
להיות קשור למוצאו ראוי לשבח ושימושי, אך עלינו לשים לב לעובדה שהבדלים בשפה, בהרגלים ובדת אינם מכשול להכללה וכי אין אנטינומיה בין החיים במערב לבין היותו מוסלמי. אפשר וראוי גם לעודד את תהליך ההכלה, וניתן לעשות זאת תוך שיתוף בתחושת הזהות, בחינוך ובכיבוד הכללים. המשכילים מבינים שעל האדם לקבל אחרים, למרות השוני ביניהם.
אני גם חושב שמוסדות לאומיים ופוליטיקאים צריכים לבקש עצות טכניות יותר מאלה שמכירים את שני העולמות.
ש: האם יש לך הצעות ועצות למי שמנסה לאסור הפקות חלאל במערב?
ת: ההצעה שלי תמיד הולכת במובן של ידע.
מצד אחד, יש להשוות את הדעות הקדומות הפונדמנטליסטיות של רעיונות מסוימים של אקטיביזם לבעלי חיים עם הגישות לגבי רווחת בעלי חיים הקיימות במסורת היהודית והמוסלמית, שמתעלמים מהן באופן קבוע אך קיימות.
מאידך, ביצוע איזון אינטרסים שאינו תמיד קל, יש לציין כי נוצרה משמעות חדשה של עקרון חופש הדת, כזכות לגישה למזון הולם בדרך וידוי. לכן, יש ליישם תצורה חדשה של עקרון חופש האמונה, לפיכך מתגלה כזכות לגישה למזון הולם בהתאם לתכתיבי הוידוי של השחיטה הפולחנית, על פי דחייה מסוימת שמטרתה קיימות כלכלית של יצרנים וצרכנים. , וגם מבחינת בטיחות המזון.
