As אונרוו"אקצין האחסנה וההפצה של מאהא חיג'אזי היה אחראי לאבטחת מזון למאות אלפי עקורים שביקשו מקלט במקלטים שלה.
משימה בלתי אפשרית
"צוותי אונר"א בעזה עובדים קשה כדי לספק את כל הצרכים הבסיסיים לאותם אנשים, והמספר הראשון הוא ביטחון ובטיחות", אמרה.
"אנחנו עושים כמיטב יכולתנו למרות כל האתגרים, למרות המשאבים המוגבלים, למרות זאת אין דלק. אבל אנחנו בשטח עושים משימה בלתי אפשרית כדי להבטיח את מה שאנחנו יכולים להבטיח לאנשינו".
גם גב' חיג'אזי היא אמא והשבוע משפחתה ברחה למצרים כי ילדיה יהיו בטוחים שם.
היא דיברה עם חדשות האו"ם על ההחלטה הכואבת לעזוב את עזה, ביתה ועבודתה.
ראיון זה נערך לאורך ולבהירות.
מהה חיג'אזי: לא הילדים שלי ולא אף אחד מהילדים הפלסטינים שלנו מרגישים בטוחים, מרגישים בטוחים ומרגישים מוגנים. כל הלילה והיום הם שומעים הפצצות בכל מקום ויש להם רק שאלה אחת: מה עשינו רע כדי שמגיעים לנו החיים האלה, והאם אנחנו הולכים למות היום או הלילה?
כל יום היו שואלים אותי לפני שהלכנו לישון, 'אמא, האם נמות הלילה, בדומה לשכנים שלנו, בדומה לקרובים שלנו?' אז הייתי צריך לחבק אותם ולהבטיח להם שאם נמות, נמות ביחד, כדי שלא נרגיש כלום. ואם אתה שומע את ההפצצה, אז אתה בטוח. הרקטה שתהרוג אותך, לא תשמע את קולה.
חדשות האו"ם: ברחת מעזה ביום שני למצרים. ספר לנו על המסע, במיוחד כשאנשי הומניטריים אמרו ששום מקום לא בטוח בעזה.
מהה חיג'אזי: אני מרגיש כועס על כך שאני צריך לעזוב את המולדת שלי - לעזוב את הבית שלי, את הדירה שלי, וגם לעזוב את העבודה היומיומית שלי בפרנסת הפליטים - אבל מה עוד יכולתי לעשות למען הילדים שלי כי יש להם אזרחות כפולה. אני צריך לקבל את ההזדמנות הזו כדי שיישנו וירגישו שהם דומים לילדים אחרים. אז, אני לא רוצה לפספס את ההזדמנות הזו למרות כל הכאב בפנים.
אני יכול להגיד לך שבכל הטיול בכיתי עם הילדים שלי כי אנחנו לא רוצים לעזוב את הארץ שלנו, אנחנו לא רוצים לעזוב את עזה. אבל נאלצנו לעשות זאת בחיפוש אחר בטיחות והגנה.
למעשה גרתי באמצע עזה, בדיר אל בלח, והמעבר הוא ברפיח בדרום. אנשים רבים שזה עתה פונו הלכו ברחוב סלאחדין ולא יהיה להם לאן ללכת. ראינו אותם והיינו עדים להפצצה במהלך הטיול שלנו עד שהגענו למעבר רפיח שאגב לא כל הפלסטינים רשאים לעבור בו. אתה צריך להיות בעל לאום אחר או דרכון אחר. אז זה היה קשה, ואני לא אשכח את היום הזה.
חדשות האו"ם: מה הייתה המשימה העיקרית שלך באונר"א?
מהה חיג'אזי: המשימה העיקרית שלי בזמן החירום, או במהלך המלחמה הזו, הייתה מוקד המזון בחדר הניתוח המרכזי. אז, הייתי אחראי לאבטחת מוצרי המזון הדרושים לעקורים (עקורים) בתוך מקלטי אונר"א. התוכנית שלנו הייתה להחזיק 150,000 עקורים פלסטינים בתוך מקלטים של אונר"א שמגיעים כעת לכמיליון. הצרכים שלהם מאוד גבוהים ויש מחסור במשאבים, אז בגלל זה אנחנו עובדים קשה רק כדי להבטיח לפחות את המינימום כדי שהם ישרדו.
חדשות האו"ם: איך אונר"א מתפקדת, והיכן היא מסוגלת לעזור לעזתים?
מהה חיג'אזי: אנשים מחפשים בתי ספר של אונר"א. הם מחפשים הגנה תחת דגל האו"ם, ואז אנחנו אחראים לספק להם מזון וגם פריטים שאינם מזון, שמיכות, מזרונים, בנוסף למי שתייה ומים זורמים.
צוותי אונר"א בעזה עובדים קשה כדי לספק את כל הצרכים הבסיסיים לאותם אנשים, והמספר הראשון הוא ביטחון ובטיחות. למרות זאת, אין בעזה מקום בטוח, וזה מאוד נכון ומאוד נכון. אבל אנחנו עושים כמיטב יכולתנו, למרות כל האתגרים, למרות המשאבים המוגבלים, למרות זאת אין דלק. אבל אנחנו בשטח עושים משימה בלתי אפשרית כדי להבטיח את מה שאנחנו יכולים להבטיח לאנשינו.
חדשות האו"ם: האם אונר"א קיבלה דלק כשהיית שם? מה עם אוכל ומים? האם אתה מקבל את המצרכים שאתה צריך?
מהה חיג'אזי: בימים הראשונים של ההסלמה הפסקנו לקבל דלק. ואחרי זה קיבלנו כמו טיפות דלק רק כדי להפעיל את הרכבים שלנו. לאחרונה, אולי לפני ארבעה או חמישה ימים, אפשרו לנו לקבל דלק, אבל זו הייתה כמות מאוד מינורית. אני זוכר בימים האחרונים שהייתי בעזה היו לנו משאיות הסיוע במעבר רפיח, אבל אין דלק על המשאיות, אז המשאיות היו תקועות יומיים בהמתנה לתדלוק. הגנרטורים לספק חשמל, גם שאיבת מים, מפעלי ביוב, הכל צריך דלק, בנוסף למאפיות.
לגבי מזון ומים, מדובר בכמויות מאוד מאוד מזעריות ולא מספיקות לצרכינו, מכיוון שמספר העקורים גדל באופן דרמטי. אבל זה לא רק אנשים בתוך מקלטים של אונר"א. יש מאות אלפי אנשים מחוץ למקלטים של אונר"א. הם רעבים והם לא מקבלים אוכל, אפילו בשווקים המקומיים. המשפחה שלי לא הייתה במקלט של אונר"א, אבל אני זוכר שהורי לא קיבלו כמויות מספיקות של מזון מהשוק. היינו עדים לכך. הלכנו לשווקים, אבל הם ריקים. לא מצאנו מה לרכוש. יש לנו כסף, אבל אין לנו מה לרכוש.
