דמעות של נשים מכילות כימיקלים החוסמים תוקפנות גברית, מצא מחקר של מדענים ישראלים, שצוטט על ידי המהדורה האלקטרונית "Euricalert".
מומחים ממכון ויצמן למדע גילו שדמעות מובילות להפחתה בפעילות המוח הקשורה לתוקפנות, שבתורה מגבילה התנהגות כזו אצל נציגי המין החזק. ההשפעה מתרחשת לאחר שגברים "מריחים" את הדמעות.
ידוע כי תוקפנות זכר במכרסמים נחסמת כאשר הם מריחים את הדמעות של דגימות נשיות. זוהי דוגמה לכימו-סיגנל חברתי, תהליך שכיח בבעלי חיים אך פחות שכיח - או פחות מובן - בבני אדם. כדי לראות אם יש להן את אותה השפעה על בני אדם, החוקרים צפו בהשפעה של דמעות רגשיות נשיות על קבוצת גברים שהשתתפו במשחק מיוחד לשניים. לצורך הניתוח, חלק מהמתנדבים קיבלו תמיסת מלח במקום דמעות.
המשחק נועד לעורר התנהגות אגרסיבית נגד יריב שנתפס כמרמה. כאשר ניתנת להם ההזדמנות, גברים יכולים להשיב נגד מתחרה בכך שהוא יפסיד כסף. נציגי המין החזק אינם יודעים מה הם מריחים ואינם יכולים להבחין בין דמעות למלח, שהם חסרי ריח.
התנהגות אגרסיבית שמטרתה נקמה במהלך משחק ירדה ביותר מ-40% לאחר שלגברים הייתה גישה לדמעות רגשיות של נשים, על פי נתונים ישראליים.
בבדיקה החוזרת עם הדמיית תהודה מגנטית, הדמיה פונקציונלית הראתה שני אזורי מוח הקשורים לתוקפנות - הקורטקס הפרה-פרונטלי והאינסולה הקדמית. הם מופעלים כאשר גברים מתגרים במהלך המשחק, אך הם לא מופעלים באותה מידה באותם מצבים כאשר נציגי המין החזק נמצאים תחת השפעת דמעות. יתרה מכך, ברור שככל שההבדל בפעילות המוחית הזו גדול יותר, כך היריב מתנקם בתדירות נמוכה יותר במהלך המשחק.
גילוי הקשר הזה בין דמעות, פעילות מוחית והתנהגות תוקפנית מצביע על כך ש-chemosignaling חברתי הוא גורם לתוקפנות אנושית ולא רק לסקרנות של בעלי חיים.
"מצאנו שבדיוק כמו בעכברים, דמעות אנושיות פולטות אות כימי שחוסם תוקפנות גברית. זה סותר את התפיסה שדמעות רגשיות הן אנושיות ייחודיות", ציינו המדענים הישראלים ובראשם שני אגרון.
נתוני המחקר מתפרסמים בכתב העת PLOS Biology בגישה פתוחה
