בנובמבר 2023 קרס המשא ומתן בין האיחוד האירופי לאוסטרליה להסכם סחר חופשי (FTA). זה נבע בעיקר מדרישות מחמירות מהאיחוד האירופי לגבי אינדיקטורים גיאוגרפיים מוגנים - היכולת לשווק יינות ומוצרים אחרים כמי שמגיעים מאזור מסוים - וכן גישה לא גמישה לגישה לשוק עבור יצוא חקלאי.
כמה שבועות לאחר מכן, התברר כי המבוי הסתום במשא ומתן האיחוד האירופי-מרקוסור - בעיקר בשל דרישות סביבתיות וכריתת יערות מבריסל - לא נפתר, כאשר נשיא ברזיל לולה אמר כי האיחוד האירופי "חסר גמישות".
במקביל, המשא ומתן של האיחוד האירופי השלימו סבב נוסף של משא ומתן עם אינדונזיה הקשור להצעת ה-FTA: כמעט לא הושגה התקדמות במשך כמעט שישה חודשים, והפגישה האחרונה הזו לא הייתה שונה.
התמונה ברורה:
הקלת הסחר ופתיחת השווקים נתקעה. זו בעיה מיוחדת מכיוון שאינדונזיה היא אחד משווקי הצרכנים הגדולים והצומחים ביותר בעולם. כשהיצוא שלנו לסין ורוסיה יורד (מסיבות ברורות ומובנות), פתיחת שווקים חדשים ענקיים צריכה להיות בראש סדר העדיפויות. זה לא נראה כך.
הראיות מראות שזו לא בעיה עם השותף שלנו למשא ומתן. ב-12 החודשים האחרונים, אינדונזיה השלימה א הסכם עם איחוד האמירויות הערביות (בתוך פחות משנה). לאחרונה הוא שידרג את הקיים שלו הסכם עם יפן, והוא משא ומתן עם קנדה והאיחוד הכלכלי האירואסיה, בין היתר. זה רק ב משא ומתן עם האיחוד האירופי כי אינדונזיה מצאה שההתקדמות איטית וקשה.
זה לא רק המשא ומתן על ה-FTA: תיק של ארגון הסחר העולמי (WTO) נגד האיחוד האירופי, שהוגש על ידי אינדונזיה צפוי להכריע בקרוב. מקרה זה, בנוסף למחלוקות הקיימות על הוראת האנרגיה המתחדשת ויצוא ניקל, פירושו שאינדונזיה רואה במדיניות שלנו פרוטקציוניסטית ואנטי סחר. הבחירות לנשיאות מתוכננות לפברואר: המנהיג פראבוו אמר די ברור כי אינדונזיה "לא צריכה את האיחוד האירופי", והדגיש "סטנדרטים כפולים" במדיניות הסחר של האיחוד האירופי.
אז מה הדרך קדימה לזוגיות?
הבחירות לאיחוד האירופי, ומינוי ועדה חדשה, צריכים לבשר על שינוי גישה. קידום היצוא של האיחוד האירופי, והרחבת הגישה לשוק לענקיות עתידיות כמו אינדונזיה והודו, צריכים להיות בראש סדר העדיפויות. יש להחליף את החסימה הטכנוקרטית במנהיגות פוליטית חזקה ובמחויבות לשותפי סחר חדשים.
שיתוף המדינות השותפות הללו בתחומי מדיניות האיחוד האירופי המשפיעים עליהן - כמו ההסכם הירוק - הוא גם חיוני. נראה שהנציבות לא העריכה נכון את התגובה הגדולה שתגרום תקנת כריתת היערות של האיחוד האירופי: 14 מדינות מתפתחות, כולל אינדונזיה, חתמו על מכתב פתוח המגנה אותה, ואתגרי ה-WTO בוודאי קרובים. התייעצות נכונה והסברה דיפלומטית יכלו למנוע מכך להפוך לבעיה. הייעוץ הזה צריך להגיע מעבר לשגרירויות: באינדונזיה יש מיליוני חקלאים קטנים שמייצרים שמן דקלים, גומי, קפה, והם יושפעו קשות מהרגולציה של האיחוד האירופי. חוסר הסברה פירושו שהקולות הללו עוינים כעת באופן מוחלט את האיחוד האירופי.
אינדונזיה בסך הכל אינה אנטגוניסטית. היא ממשיכה להמשיך במשא ומתן עם הנציבות, וכמה מדינות חברות - בעיקר גרמניה והולנד - מנהלות דיונים בילטרליים חיוביים. אבל כיוון הנסיעה מעורר דאגה: אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו עוד 5 שנים של קיפאון בדיונים הסחריים, בעוד המתחים הפוליטיים עולים סביב מחסומי הסחר של האיחוד האירופי (שרובם אפילו לא נכנסו עדיין).
הבחירות יכולות וצריכות לספק התחלה חדשה לשני הצדדים. הדבר נכון גם לגבי הודו (בחירות באפריל-מאי), ואולי אפילו בארצות הברית (נובמבר). נקודת המפתח המקשרת בין כל אלה היא שהם עובדים רק אם הנציבות החדשה היא רצינית בקידום הזדמנויות הייצוא של האיחוד האירופי - וצמצום חסמי הסחר במקום להקים יותר מהם.
