התשובה ניתנת על ידי אבות הכנסייה, אליהם אנו פונים תמיד ובהם אנו מוצאים את התשובה, ללא קשר למועד חייהם.
שמעון הקדוש מתסלוניקי מדבר על שישה דברים שהנר מסמל, בהתייחס לנר הטהור, דהיינו. – השעווה. הוא אומר שהיא מתארת:
1) טוהר הנשמה שלנו,
2) גמישות הנשמה שלנו, שעלינו לעצב על פי המצוות האוונגליסטיות,
3) ניחוח חסד ה', שצריך לנבוע מכל נפש, כמו ריח מתוק של נר,
4) כמו כשהשעווה האמיתית שבנר מתערבבת עם האש, שורפת ומזינה אותה, כך הנשמה, שנשרפה מאהבת ה', מגיעה בהדרגה להאללה,
5) אור המשיח,
6) האהבה והשלום השולטים בנוצרי והופכים לתמרור עבור אחרים.
נקדימון הקדוש מאתוס מדבר גם על שישה סמלים וסיבות מדוע אנו מדליקים נרות:
1) לפאר את אלוהים שהוא האור: "אני האור של העולם" (יוחנן, ח:8),
2) לפזר את חשכת הלילה ולהרחיק את הפחד שהוא מביא,
3) לבטא את השמחה הפנימית של הנשמה שלנו,
4) לכבד את הקדושים שלנו, לחקות את הנוצרים הקדמונים שהדליקו נרות על קברי הקדושים,
5) לתאר את מעשינו הטובים על פי דברי המשיח "יאיר אורכם לפני בני האדם" (מתי ה':5א),
6) לסלוח על חטאיהם של המדליקים את הנרות ושל אלה שבשבילם הם דולקים.
להבה יוצאת מהנר והלהבה פולטת אור. האור הוא המרכיב העיקרי בשירותים שלנו. אנו נקראים להפוך לאור כפי שהוא אור. במהלך הליטורגיה הקדושה המקודשת, פונה הכומר המכהן אל המאמינים עם נר דולק בידו ואומר: "אור המשיח מאיר את כולם". במהלך התספורת הנזירית, אב המנזר אוחז בנר דולק ואומר שוב "תן לאורך להאיר לפני האנשים, כדי שיראו את מעשיך הטובים ויפארו את אביך שבשמים". (מט ה, טז), אבל גם בסוף הליטורגיה הקדושה אנו שרים "לראות את האור האמיתי". אדוננו קורא לנו כל הזמן להפוך לאור עם חיינו, עם המילים והמעשים שלנו. המשמעות היא שהדלקת נרות לא צריכה להיות רק פעולה שגרתית או מכנית, אלא צריכה להפוך לחלק חשוב בחיפוש אחר אלוהים ובתקשורת שלנו איתו.
תמונה מאת זיניה: https://www.pexels.com/photo/lighted-candles-11533/
