חתיכת חקיקה אירופית חדשה מכוונת לשינוי משמעותי באופן ניהול רישיונות הנהיגה ברחבי האיחוד, ומעוררת דיון ער בקרב נהגים בכל הגילאים. בלב המחלוקת עומדת הצעה שיכולה לראות את הסוף שלה רישיונות נהיגה לכל החיים, המחייב נהגים לעבור בדיקות רפואיות כל חמש עשרה שנים כדי לשמור על תוקף רישיונותיהם.
השינוי המוצע הוא חלק מהתיקון ה-21 של הנחיית רישיון הנהיגה האירופית, במטרה להתיישר עם יעד "חזון האפס" של בריסל. תוכנית שאפתנית זו שואפת לחסל מקרי מוות הקשורים בדרכים עד שנת 2050. בעוד שמספר ההרוגים בדרכים פחתו באופן משמעותי מ-51,400 בשנת 2001 ל-19,800 בשנת 2021 ברחבי אירופה, ההתקדמות עלתה ברמות גבוהות בשנים האחרונות, מה שגרם לצורך בצעדים חדשים.
נכון לעכשיו, מדינות כמו איטליה ופורטוגל דורשות בדיקות רפואיות לנהגים החל מגיל 50, כאשר ספרד ויוון מתחילות מגיל 65, דנמרק בגיל 70, והולנד בגיל 75. לעומת זאת, צרפת, גרמניה, בלגיה ופולין מאפשרות לנהגים להחזיק הרישיונות שלהם לכל החיים ללא דרישות כאלה. ההנחיה החדשה של האיחוד האירופי, שדוגלת על ידי חברת הפרלמנט הצרפתית הירוקה קארימה דלי, מבקשת לתקן את התהליך בין המדינות החברות, תוך שהיא מתעקשת שהמהלך אינו גילאי אלא אמצעי להבטחת כושר הנהג.
מורים לנהיגה כמו תומס מרקטו רואים את הכשרון בהצעה, ומדגישים זאת טוב לבריאות לא תמיד משתווה לנהיגה בטוחה. עם זאת, נהגים בכירים רבים מרגישים ממוקדים במיוחד על ידי השינוי, למרות הבטחות שהצעד נועד לשפר את הבטיחות בדרכים לכולם. נהגים צעירים יותר, לעומת זאת, מברכים על היוזמה, ורואים בה צעד הכרחי להערכת הרפלקסים והיכולות של הנהג.
הדיון עורר התנגדות משמעותית, כאשר ארגונים כמו "40 מיליון נהגים" פתחו עצומות כמו "אל תיגע ברישיון שלי.קבוצות אלו טוענות כי שלילת הרשאות נהיגה ללא כל הפרות, על סמך הערכות רפואיות בלבד, אינה הוגנת ומפלה נהגים על בסיס גיל ובריאות.
מוסיף למקהלת המתנגדים, חברת הפרלמנט מקסט פירבקאס הביעה את דאגותיה בטוויטר, והדגישה את האתגרים הייחודיים איתם מתמודדים בוחריה באנטילים הצרפתיים:
בעוד הפרלמנט האירופי מתכונן לדון בהצעת החוק ב-27 בפברואר, לאחר קריאה ראשונה בדצמבר, עתיד רישיונות הנהיגה באיחוד האירופי תלוי על הכף. הצעת החקיקה הציתה שיחה על בטיחות, אפליה וזכות לניידות, כאשר מחזיקי עניין מכל הצדדים נערכים לדיון סוער.
ההצהרה של פירבאקס מדגישה את ההשלכות הרחבות יותר של החוק, במיוחד עבור אלה המתגוררים באזורים שבהם התחבורה הציבורית מוגבלת או לא קיימת, תוך שימת דגש על הצורך במדיניות המתחשבת בנסיבות המגוונות של כל אזרחי האיחוד האירופי.