הנציב העליון של האו"ם לזכויות אדם, מישל בצ'לט, פתח את ההתייעצות הבין מועצת של מועצת זכויות האדם בנושא בריאות הנפש וזכויות האדם, ב-15 בנובמבר 2021.
בפנייה לפאנל מומחים ומשתתפים מכל העולם היא ציינה: "המגיפה הרחיבה את הפערים שכבר היו קיימים בתמיכה פסיכו-סוציאלית. הם הפכו ברורים יותר. וכך גם הדחיפות עבורנו, כקהילה גלובלית, "לקדם שינוי פרדיגמה בבריאות הנפש ולאמץ, ליישם, לעדכן, לחזק או לפקח, לפי העניין, על כל החוקים, המדיניות והנהלים הקיימים".
מערכות בריאות הנפש הקיימות ממשיכות לעיתים קרובות להכשיל את אלה שמחפשים תמיכה.
או בגלל שלאנשים רבים עם מוגבלות פסיכו-סוציאלית ועם מצבים נפשיים עדיין אין גישה לשירותי תמיכה מבוססי החלמה, או בגלל שהם נלכדים במעגל קסמים של אלימות באינטראקציה שלהם איתם.
לדוגמה, הערכות מצביעות על כך שיותר מ-10% חיים עם מצב נפשי בכל עת. הכיסוי הטיפולי גרוע באופן בלתי מתקבל על הדעת, במיוחד במדינות בעלות הכנסה נמוכה ובינונית.
מבחינה היסטורית, אנשים עם מוגבלות פסיכו-סוציאלית ועם מצב נפשי נחשבו בטעות מסוכנים לעצמם ולאחרים. הם עדיין ממוסדים בדרך כלל, לפעמים לכל החיים; עבר פלילי ונכלא בגלל התנאים שלהם".
תרחישים לשירותי בריאות הנפש
לאחר מכן העלתה הגב' בכלת את שאלת הרטוריקה: "האם תחפשי תמיכה בבריאות הנפש ממערכת שמונעת ממך בחירה ושליטה על החלטות שמשפיעות עליך, נועלות אותך ומונעות ממך קשר עם חברים ובני משפחה? אם הצלחת להתגבר על האתגרים האלה, האם תוכל לחזור למערכת הזו?"
היא המשיכה לדון בכך: "הבה נבחן שני תרחישים.
אם אדם במצוקה רגשית נתקל באלימות בעת חיפוש אחר טיפול רפואי, זה הוגן לומר שאולי לעולם לא ירצה לחזור ולעסוק בשירות כזה. חוסר תמיכה חוזר ומגביר את הסיכון להדרה, חוסר בית ואלימות נוספת.
מצד שני, מה אם המפגש של אדם עם מערכת בריאות הנפש הוא כזה שבו מכבדים את כבודו וזכויותיו? היכן אנשי מקצוע רלוונטיים מבינים כיצד הזהויות המצטלבות שלהם משפיעות על האופן שבו הם ניגשים למערכת ומנווטים אותה? מערכת שלא רק תעצים אדם כסוכן של ההחלמה שלו, אלא תתמוך במסע הבריאות והרווחה שלו?
מערכת זו מבוססת על זכויות האדם.
זוהי גישה המקדמת אמון, מאפשרת החלמה ומספקת הן למשתמשים והן לאנשי מקצוע מסגרת שבה כבודם וזכויותיהם מוערכים ומכבדים.
בקנה אחד עם אמנה לזכויות אנשים עם מוגבלות, צריך להיות מעבר דחוף מההתמסדות לכיוון הכלה והזכות לחיים עצמאיים בקהילה.
הדבר מצריך השקעה רבה יותר בשירותי תמיכה מבוססי קהילה העונים לצרכים של אנשים. ממשלות חייבות גם להגדיל את ההשקעות בצמצום פערי זכויות אדם שעלולים להוביל לבריאות נפשית לקויה - כגון אלימות, אפליה וגישה לקויה למזון, מים ותברואה, חברתית. הגנה וחינוך".
היא סיימה וקבעה כי, "הגשמת הזכות לבריאות, לרבות בריאות הנפש, יכולה להעצים ולהחזיר את כבוד הפרט ולתרום לחברות סובלניות, שלום וצודקות יותר".
