הוועדה לעניינים חברתיים, בריאות ופיתוח בר קיימא של האספה הפרלמנטרית אימצה פה אחד טיוטת החלטה, כמו גם טיוטת המלצה לממשלות אירופה בהתאם להתחייבויותיהן על פי החוק הבינלאומי, ודחקה בה לקבל השראה מעבודת האו"ם. אמנה לאנשים עם מוגבלות.
הוועדה ציינה כי האו"ם עבר בבירור לגישה המבוססת על זכויות אדם לגבי מוגבלות, אשר הדגישה שוויון והכלה. מבוסס על דו"ח מכתבה, גב' ריינה דה בריין-וזמן, הוועדה הציגה מספר המלצות המתייחסות ספציפית לסצינה במדינות אירופה.
הוועדה הציעה לבטל בהדרגה חוקים המתירים מיסוד של אנשים עם מוגבלות, וכן חקיקת בריאות הנפש המאפשרת טיפול ללא הסכמה ומעצר על בסיס ליקוי, במטרה להפסיק את הכפייה בבריאות הנפש. ממשלות צריכות לפתח אסטרטגיות במימון הולם, עם מסגרות זמן ברורות ואמות מידה, למעבר אמיתי לחיים עצמאיים עבור אנשים עם מוגבלות.
"לעתים קרובות מניחים שאנשים עם מוגבלות אינם מסוגלים לחיות באופן עצמאי. הדבר נעוץ בתפיסות מוטעות נפוצות, לרבות שאנשים עם מוגבלות חסרים את היכולת לקבל החלטות נכונות בעצמם, ושהם זקוקים ל'טיפול מיוחד' הניתן במוסדות", ציינה הוועדה.
"במקרים רבים, אמונות תרבותיות ודתיות עשויות גם להזין סטיגמה כזו, כמו גם את ההשפעה ההיסטורית של התנועה האאוגנית. במשך זמן רב מדי, הטיעונים הללו שימשו כדי לשלול שלא כדין אנשים עם מוגבלות את חירותם ולהפריד אותם משאר הקהילה, על ידי הכנסתם למוסדות", הוסיפו חברי הפרלמנט.
יותר ממיליון אירופאים נפגעו
בה החלטה, ציינה הוועדה כי: "השמה במוסדות משפיעה על חייהם של יותר ממיליון אירופאים ומהווה הפרה גורפת של הזכות כפי שנקבעה בסעיף 19 של האו"ם. האמנה בדבר זכויותיהם של אנשים עם מוגבלות (CRPD), מה שקורא למחויבות נחרצת לביטול המוסדות".
גב' ריינה דה בריין-וזמן הסבירה the European Times שיש לא מעט הבדלים בין מדינות אירופה, למשל במדינה אחת היה שיעור מאוד גבוה של מיסוד של ילדים.
היא ציינה כי במדינה זו החל תהליך של רפורמה, כמו גם מחויבות לשינוי מערכת הטיפול הלאומית שלה, בעקבות לחץ רב שנים. עם זאת, הוסיפה גב' ריינה דה ברויאן-וזמן, כי בעקבות כך התגלה דאגה נוספת מהעובדה שמוסדות נסגרו ללא חלופות קהילתיות מתאימות. אתגר מרכזי הוא להבטיח שתהליך הדה-מוסדות עצמו יתבצע באופן שהוא זכויות האדם תואם.
גב' ריינה דה בריין-וזמן הדגישה, כי על מדינות אירופה להקצות משאבים נאותים לשירותי תמיכה המאפשרים לאנשים עם מוגבלות לחיות בקהילותיהם. הדבר מצריך בין היתר חלוקה מחדש של כספי ציבור ממוסדות לחיזוק, יצירה ותחזוקה של שירותים מבוססי קהילה.
במידה זו ציינה הוועדה בהחלטתה כי "יש לנקוט בצעדים למאבק בתרבות מיסוד זו הגורמת לבידוד חברתי והפרדה של אנשים עם מוגבלות, לרבות בבית או במשפחה, המונעת מהם אינטראקציה בחברה ולהיות. נכלל בקהילה".
גב' ריינה דה ברויאן-וזמן הסבירה, "הבטחה שיש שירותי טיפול נאותים מבוססי קהילה זמינים לאנשים עם מוגבלות, ובכך מעבר חלק, היא חיונית לתהליך ביטול ממוסד מוצלח."
גישה מערכתית לאי-מוסדות עם מטרה נחוצה
יש צורך בגישה מערכתית לתהליך של דה-מוסדות על מנת להגיע לתוצאות טובות. נכות נקשרה לחוסר בית ולעוני במספר מחקרים.
היא הוסיפה, "המטרה היא לא רק ביטול ממוסד של אנשים עם מוגבלות, אלא מעבר אמיתי לחיים עצמאיים בהתאם לסעיף 19 ל-CRPD, הערה כללית מס' 5 (2017) של ועדת האו"ם לזכויות אנשים עם מוגבלות. על חיים עצמאיים והכללה בקהילה, וההנחיות הקרובות בנושא ביטול ממוסד של אנשים עם מוגבלות, לרבות במצבי חירום".
השינוי של השירותים המוסדיים למגורים הוא רק מרכיב אחד בשינוי רחב יותר בתחומים כמו שירותי בריאות, שיקום, שירותי תמיכה, חינוך ותעסוקה, כמו גם בתפיסה החברתית של מוגבלות והגורמים החברתיים של הבריאות. העברת יחידים למוסדות קטנים יותר, לבתים קבוצתיים או למסגרות קהילתיות שונות אינה מספקת ואינה עומדת בסטנדרטים המשפטיים הבינלאומיים.
הדו"ח אמור לעלות לדיון באסיפה בישיבתה באפריל, כאשר היא תנקוט עמדה סופית.
