האסיפה הפרלמנטרית של מועצת אירופה אימצה המלצה והחלטה בדבר ביטול המוסדות של אנשים עם מוגבלות. שני אלו מספקים קווים מנחים חשובים בתהליך יישום זכויות האדם בתחום זה לשנים הבאות.
גם את המלצה ו החלטה אושרו ברוב גדול מאוד במהלך מושב האביב של העצרת בסוף אפריל. כל קבוצה פוליטית כמו כל הדוברים במהלך הדיון תמכה בדו"ח ובהמלצותיו ובכך אישרה באופן מוצק את זכויותיהם של אנשים עם מוגבלות כחלק מסדר היום האירופי.
גב' ריינה דה בריין-וזמן, מהוועדה לעניינים חברתיים, בריאות ופיתוח בר קיימא של העצרת הובילה את חקירת האסיפה בנושא שנמשכה כמעט שנתיים. כעת היא הציגה את ממצאיה והמלצותיה בפני האסיפה המליאה, לאחר פה אחד אישור בוועדה.
היא אמרה באסיפה כי "לאנשים עם מוגבלות יש אותן זכויות אדם כמו לך ולי. יש להם את הזכות לחיות באופן עצמאי ולקבל שירותים מבוססי קהילה מתאימים. זה תקף לא משנה כמה יש צורך בתמיכה אינטנסיבית".
היא הוסיפה כי "דה-מוסדות, לדעתי, היא אבן דרך לסיום הכפייה בבריאות הנפש. זכותם של אנשים עם מוגבלות לשוויון ולהכלה מוכרת כיום ברמה הבינלאומית, במיוחד הודות לאו"ם אמנת הזכויות של אנשים עם מוגבלות, ה-CRPD, אומץ ב-2006."
גב' ריינה דה בריין-וזמן, כנקודה אחרונה במצגת שלה ציינה "אני קוראת לפרלמנט לנקוט בצעדים הדרושים לביטול הדרגתי של חקיקה המתירה מיסוד של אנשים עם מוגבלות, כמו גם חקיקה לבריאות הנפש המאפשרת טיפול ללא הסכמה ולא לתמוך או לאשר טיוטות של טקסטים משפטיים שיהפכו את ביטול המוסדות המוצלח והמשמעותי לקשה יותר ושנוגדים את רוח המכתב של ה-CRPD."
חוות דעת הוועדה
כחלק מהנהלים הרגילים של האסיפה הפרלמנטרית הוצגה מה שנקרא חוות דעת על הדו"ח מוועדה פרלמנטרית אחרת. גב' ליליאנה טנגוי מהוועדה לשוויון ואי-אפליה הציגה את חוות דעת הוועדה. היא ציינה כי "האסיפה אישרה שוב ושוב את תמיכתה בכיבוד מלא של זכויותיהם של אנשים עם מוגבלות". היא בירכה את גב' Bruijn-Wezeman על הדו"ח שלה, שלדבריה מדגיש בבירור מדוע ביטול המוסדות של אנשים עם מוגבלות חייב להיות חלק בלתי נפרד מגישה זו.
היא הוסיפה כי גם היא "רוצה לברך את הכתבת כי הדו"ח שלה חורג מעמדות מדיניות בלבד. הוא מפנה את תשומת הלב לאמצעים הקונקרטיים שמדינות יכולות וצריכות לנקוט על מנת להבטיח תהליך ביטול ממוסד רלוונטי, יעיל ובר קיימא, תוך כיבוד מלא של זכויותיהם של אנשים עם מוגבלות, כמו גם את מקורות המימון כדי להשיג זאת."
מוצב במוסד נמצא בסיכון
גב' ריינה דה בריין-וזמן בהצגת הדו"ח שלה ציינה כי "השמה במוסדות משפיעה על חייהם של יותר ממיליון אזרחים אירופאים ומהווה הפרה מתמשכת של הזכויות כפי שנקבעו בסעיף 19 של ה-CRPD, הקורא למחויבות נחרצת לביטול המוסדות".
יש לראות זאת בהשקפה שאנשים עם מוגבלות הם מהפרטים הפגיעים ביותר בחברה שלנו. ושההצבה במוסדות "מסכנת אותם להפרות מערכתיות ופרטיות של זכויות אדם, ורבים חווים אלימות פיזית, נפשית ומינית", אמרה לאסיפה.
העובדה שלא מדובר במילים ריקות אושרה בתוקף כאשר מר תומס פרינגל מאירלנד, שדיבר בשם קבוצת השמאל האירופי המאוחד, בחר לתת כמה דוגמאות מאירלנד ואפילו ממחוז הבחירה שלו, שבהן היו התעללות מינית בתושבי מרכז. לְהִתְגַלוֹת. הוא אמר לחברי הפרלמנט מכל אירופה שיש היסטוריה ארוכה של התעללויות באירלנד שנחשפו בעשר השנים האחרונות או יותר, כאשר הממשלה נאלצה להתנצל בפני האזרחים על בסיס קבוע.
"זה היה רק עניין של זמן עד שיצטרכו להתנצל בפני אנשים עם מוגבלויות על ההזנחה וההתעללות שהם קיבלו בזמן שהמדינה מאוכסנת", הוסיף מר תומס פרינגל.
גב' ביאטריס פרסקו-רולפו, דיברה בשם קבוצת הברית של הליברלים והדמוקרטים לאירופה (ALDE) ציינה כי אנשים עם מוגבלויות ומשפחותיהם חווים לעתים קרובות בלבול במערכת המוסדית על חשבון זכויותיהם הבסיסיות ביותר. "לרוב, הם מוצבים במוסדות כאשר הם יכולים מאוד לפרוח מחוץ להם", ציינה.
היא אמרה לאסיפה כי היא באופן אישי "חולקת את כל הטיעונים לגבי היתרונות שייגרמו מביטול המוסדות, הן עבור המדינה, עבור האנשים הנוגעים בדבר והן עבור המודלים החברתיים שלנו". היא הוסיפה כי "בקיצור, מדיניות בריאות חדשה שתסתמך על הגדלת משאבים אנושיים וכספיים לטיפול בעיר".
האזרחים הפגיעים והמאתגרים ביותר
מר ג'וזף אוריילי נאם בשם קבוצת מפלגת העם האירופית והנוצרים-דמוקרטים הדגיש כי "המדד האמיתי של חברה מתורבתת הוא איך היא מגיבה לאזרחיה הפגיעים והמאתגרים ביותר". והוא פירט זאת, כשאמר, "במשך זמן רב מדי, התגובה שלנו לאנשים עם מוגבלות הייתה מיסוד, זריקת המפתחות וטיפול בלתי הולם לחלוטין, אם לא התעללות. עלינו לבטל את המוסדות של אנשים עם הפרעות פסיכיאטריות. טיפול פסיכיאטרי הוא והיה הסינדרלה של הרפואה".
מר קונסטנטינוס אפסטתיו מקפריסין התייחס עוד על הצורך לטפל בפגיעים, "במשך שנים הוכח מיסוד כתירוץ לאי-לקיחת אחריותנו, אחריות מיוחדת וחובה לטפל בפגיעים". הוא הוסיף, כי "התרגול של הגבלה ושכחה אינו מקובל עוד. האזרחים המשותפים שלנו שהם במקרה פגיעים חייבים לקבל תמיכה וחופשיות לממש את זכויות האדם שלהם כעיקרון, לא משנה העלות או המאמץ".
גב' הייקה אנגלהארדט מגרמניה ציינה כי "החברה שלנו כולה נקראת לספק צורות דיור כוללניות שבהן גרים זקנים וצעירים יחד, בהם אנשים ללא מוגבלות ואנשים עם צרכי סיוע חיים יחד כשכנים. צורות חיים כאלה מקרבות אותנו למטרה זו".
"חשוב ונכון שלבריאות הנפש יש את מקומו כאן במועצת אירופה", הוסיפה. "עלינו לוודא שההמלצות שלנו מכבדות את אמנת זכויות הנכים של האו"ם משנת 2006. האמנה מבינה שזכויות אדם חלות על כולם. הם אינם ניתנים לחלוקה. אנשים עם מוגבלות חייבים להיות מסוגלים לקבל החלטות בעצמם כחברים פעילים בחברה. אנחנו כאן היום כדי להתקרב קצת יותר ליעד הזה".
נדרש ביטול ממוסד
גב' מרגרט דה בור, מהולנד ציינה, "המהלך לקראת דה-מוסדות של אנשים עם מוגבלות נחוץ מאוד וגם נדרש על ידי חובות זכויות האדם של מדינות שבהן יש לנטוש את ההשמה במוסדות. זה עדיין נמצא בשימוש לעתים קרובות מדי בכל מיני טיפולים, גם לאנשים עם מוגבלות פיזית וגם לאנשים עם בעיות פסיכיאטריות".
"המטרה הסופית של דה-מוסדות היא לאפשר לאנשים עם מוגבלויות לחיות חיים רגילים במקומות רגילים, לחיות באופן עצמאי בקהילה שלהם על בסיס שווה עם אחרים", ציינה גב' פיונה או'לולין מאירלנד.
לאחר מכן היא העלתה את השאלה הרטורית "מה עלינו לעשות כדי להשיג זאת?" על כך היא ענתה בהצהרה: "אנו זקוקים להפעלה מקיפה של הכשרה למודעות לנכים בהתאם למודל זכויות האדם של מוגבלות. רק אז נוכל להתחיל להתעמת עם הטיה לא מודעת ולהתייחס ולהעריך אנשים עם מוגבלות באשר הם כאזרחי החברה, המסוגלים לתרום לחברה ולחיות באופן עצמאי".
ויש צורך בהעלאת מודעות. מר אנטון גומז-ריינו מ ספרד הביע את האמונה, כי "אנחנו חיים בתקופה קשה לשוויון, יש הרבה כוחות אפלים גם בדמוקרטיות שלנו, הם שמים על השולחן שיח של דעות קדומות. ובדיוק בגלל זה אנחנו צריכים גם לחזק את המחויבות שלנו לאותם אנשים עם מוגבלות".
בהתאמה עם דוברים אחרים, הוא הביע, "לא מקובל שהתגובה לאזרחינו עם מוגבלות היא כליאה ללא חלופה, השכחה שלה, וזו הפרה והיעדר זכויות". הוא ציין כי, "עלינו ללכת מעבר לחזונות פשוטים, פתולוגים והפרדים שחלקם עדיין מגינים עליהם, ולאותם מודלים שפותרים רק ובלעדי עם שלילת חירות. מצבים אלו דורשים רגישות רבה יותר ובעיקר מחויבות רבה יותר מצד המחוקקים והציבור".
אסטרטגיה ארוכת טווח
גב' ריינה דה ברויאן-וזמן הבהירה במצגת שלה כי אתגר מרכזי הוא להבטיח שתהליך המיסוד עצמו יתבצע בצורה שתואמת את זכויות האדם.
תהליך ביטול המוסדות, היא הסבירה, "דורש אסטרטגיה ארוכת טווח המבטיחה שטיפול איכותי זמין במסגרות קהילתיות. מכיוון שממוסדים משתלבים מחדש בחברה, יש צורך בשירות סוציאלי מקיף ובתמיכה פרטנית בתהליך הביטול הממוסד על מנת לתמוך באנשים אלו ובמקרים רבים במשפחותיהם או במטפלים אחרים. תמיכה כזו חייבת להיות מלווה בגישה ספציפית לשירותים מחוץ למוסדות המאפשרים לאנשים לקבל טיפול, עבודה, סיוע סוציאלי, דיור וכו'".
היא הזהירה כי "אם תהליך ביטול המוסדות לא מנוהל כראוי וללא התחשבות בצרכים המיוחדים של כל אדם הנוגע בדבר, עלולות להיות לכך השלכות מצערות".
מר פבלו סושקו מאוקראינה אישר שזה יהיה הכרחי, בהתבסס על ניסיון מארצו. הוא ציין כי "להרבה מדינות אירופיות יש אסטרטגיות ביטול מוסדיות או לפחות אימצו אמצעים באסטרטגיית מוגבלות רחבה יותר". אבל גם, שהדברים צריכים להיעשות בהתבסס על התנאים הקיימים של אותה מדינה מסוימת.
הוא אמר כי "לכל מדינה יש את הקצב וההתקדמות שלה ברפורמה הזו". נקודת מבט שהייתה משותפת לדוברים אחרים.
שיתוף חוויות
כמה דוברים הזכירו את הסצינה של מדינותיהם הטובות והרעות כאחד. בלטו הדוגמאות הטובות משבדיה שהוזכרה על ידי גב' אן-בריט אסבול. היא ציינה שלאנשים עם מוגבלות יש את הזכות לדיור משלהם בשבדיה ולתמיכה הדרושה כדי להיות מסוגלים לחיות חיים עצמאיים. דוגמאות נוספות הוזכרו מאזרבייג'ן ואפילו מקסיקו.
גב' ריינה דה בריין-וזמן סיפרה The European Times שהיא שמחה על שיתוף החוויות הלאומיות כחלק מתהליך הדה-מוסדות במדינות שונות, שצוין על ידי דוברי האסיפה.
בסיום הדיון מסרה גב' ריינה דה ברויאן-וזמן הערה הקשורה לדאגה פיננסית של כמה קובעי מדיניות ביחס לאנשים עם מוגבלויות מורכבות. לדבריה, "הטיפול הממוסד משלם הרבה כסף עבור תוצאה גרועה יותר מבחינת איכות החיים". עם זאת, היא גם אישרה שזה נכון שביטול המוסדות יקר בתקופת המעבר כאשר המוסדות עדיין פועלים והטיפול הקהילתי מתחיל. אבל זה רק בזמן המעבר הזה שהיא העריכה כ-5 עד 10 שנים.
גב' ריינה דה Bruijn-Wezeman בהרהור על הדיון סיפרה The European Times שהיא מעריכה את התמיכה הרחבה בדוח שלה ובהחלטה וההמלצה. עם זאת היא גם ציינה שיש כמה "אבלים". היא התייחסה בין היתר להצהרה של מר פייר-אלן פרידז משוויץ, שאמנם תמך באופן מלא במטרות הדו"ח הביע "אבל". הוא האמין שבמקרים מסוימים, מיסוד למרבה הצער הוא הפתרון היחיד מסיבות רבות. הוא הצביע על מקרים כמו רמה גבוהה מאוד של תלות בסמים ותשישות של מטפלים משפחתיים.
הזכות לבחור ולכבוד
בנאום סיום, חזרה יו"ר ועדת הרווחה, הבריאות ופיתוח בר קיימא, גב' סלין סאיק בוקה, כי "לכל פרט ופרט יש את הזכות לבחור איך הוא רוצה לחיות, עם מי הוא חי, איפה הוא חי, ו איך הם מנהלים את החוויות היומיומיות שלהם. לכל אדם ואדם יש זכות לכבוד. וככזה, כל המדיניות שלנו למעשה צריכה לשאוף להגן ולהבטיח את הכבוד הזה, הזכות לחיים בכבוד. וזה העיקרון המנחה בשינוי הפרדיגמה שהעלה האו"ם עם האמנה לזכויות אנשים עם מוגבלות".
היא הצביעה על העובדה שסעיף 19 לאמנה מציין בבירור את חובתנו להכיר בשוויון הזכויות של אנשים עם מוגבלות ולהבטיח הכלה והשתתפות מלאה בקהילה על ידי: האחד, הבטחת בחירה חופשית בתנאי החיים; שניים, הבטחת גישה לבחירה הזו, מה שאומר שאנחנו צריכים את המשאבים הפיננסיים והכלכליים כדי לעשות זאת. שלוש, על ידי הבטחת מסגרת מקיפה והוליסטית של מתן שירותים ציבוריים באמצעות אותם אמצעים פיננסיים, החל מגישה לבריאות, חינוך, תעסוקה בקיצור, גישה לחיים לא רק לנכים, אלא גם למשפחותיהם, כך שאנו באמת לבנות שירות מבוסס קהילה.
היא הוסיפה "אנחנו צריכים לוודא שאנחנו בונים את המערכת המבוססת על הקהילה באמצעות אסטרטגיה מערכתית, דרך מדיניות כלכלית ממוקמת היטב, דרך מסגרת הוליסטית, דרך ניטור היכן שאנחנו מוודאים שזה אכן קורה".
מר אקטור חיימה רמירז ברבה, משקיף באסיפה הפרלמנטרית של מועצת אירופה של מפלגת הפאן המקסיקנית, הצהיר כי "במקסיקו, אני מאמין שעלינו לפעול לפי ההמלצה שניתנה בדו"ח הזה, שאני מקווה שהאסיפה הזו תאשר".
