"אל תעצום עיניים"

ספרו האחרון של הסופר מרטין ראלצ'בסקי "אל תעצום עיניים" כבר יצא לשוק הספרים (הוצאה © "Edelweiss", 2022; ISBN 978-619-7186-82- 6). הספר הוא האנטיתזה לתפילה ולאורח החיים הנוצרי בימינו המודרני.

מרטין רלצ'בסקי נולד בסופיה, בולגריה, ב-4 במרץ 1974. הוא סיים את לימודיו באוניברסיטת סופיה "St. קלימנט אוחרידסקי" במגמת תיאולוגיה וגיאוגרפיה. הוא התחיל לכתוב לאחר שובו ממקסיקו ב-2003, שם בילה שלושה חודשים במשחק בסרט סרט צילום טרויה, כתוספת. במקום המיוחד והמיסטי הזה, בעיירה קאבו סן לוקאס, קליפורניה, הוא שוחח עם האנשים המקומיים והקשיב לסיפורים ולחוויות המיוחדות הרבות שלהם. "שם, הרגשתי שאני רוצה לכתוב ספר ולספר את הסיפורים המיסטיים שלא נרשמו עד כה ששמעתי מהם", הוא היה אומר. וכך יצא לפועל ספרו הראשון "לילה אינסופי". בכל ספריו תקווה, אמונה וחיוביות הם נושאים מובילים. זמן קצר לאחר מכן התחתן ובשנים הבאות הפך לאב לשלושה. "בהכרח, מאז, כתבתי עוד עשרה ספרים", הוא אומר. כולם פורסמו על ידי ההוצאות הגדולות של בולגריה והיה ועודנו קהל קוראים מסור ונאמן לכת. רלצ'בסקי התייחס לכך בעצמו: "סביר להניח שזאת הסיבה שבמשך השנים עודדו אותי המו"לים, הקוראים וכמה במאים לכתוב גם כמה תסריטים לסרטים עלילתיים המבוססים על הרומנים שלי. הקשבתי להצעות הללו ועד היום, בנוסף לספרים, כתבתי גם חמישה תסריטים לסרטים עלילתיים, שאני מקווה שיתממשו בקרוב".

ספריו של מרטין רלצ'בסקי שפורסמו עד כה הם 'לילה אינסופי', 'רוח יער', 'אלת למחצה', '30 פאונד', 'הונאה', 'מהגר', 'אנטיכריסט', 'נשמה', 'משמעות החיים', ' נצח', ו'אל תעצום עיניים'. ספרו האחרון זכה להערכה רבה בקרב מבקרי ספרות וקוראים. הוא זכה לביקורות חיוביות מאוד מאנשים שונים העוסקים בספרות, כמו גם פרסים ושבחים רבים. "זה עודד אותי להאמין שהספר הזה יעניין גם קהל קוראים בארה"ב. לכן החלטתי להגיש מועמדות לתחרות הזו, לפרסם ספר בולגרי בשפה האנגלית, בדיוק עם הרומן הזה", אומר רלצ'בסקי.

תקציר הרומן "אל תעצום עיניים" מאת מרטין רלצ'בסקי

חלק גדול מהרומן מבוסס על האגדה המעט ידועה על הר סטרנג'ה, שכיום זכורה רק על ידי תושבי האזור המבוגרים ועל ידי האוכלוסייה המקומית המבוגרת בעיירות הסובבות את הים השחור. האגדה מספרת שבתחילת שנות השמונים של המאה הקודמת, צעיר בשם פיטר מהעיר אחטופול חווה דרמה אישית נוראית.

פיטר ידוע לשמצה בעיירה הקטנה בשל מוגבלותו האינטלקטואלית. הוריו, איוון וסטנקה, צריכים ללכת לעבוד בבורגס (עיר גדולה סמוכה) ולהשאיר את בתם בת העשר, איוונה, בטיפולו. פיטר היה אז בן שמונה עשרה. זה סתיו, אבל מזג האוויר היה חם בתקופה ההיא של השנה, ופיטר מחליט לקחת את איוונה לים לשחות. הם הולכים לחוף סלעי מרוחק כדי לא להיראות על ידי אף אחד. הוא נרדם על החוף, והיא נכנסת לים. עם זאת, מזג האוויר מידרדר לפתע, גלים גדולים מופיעים, ואיוונה טובעת.

כשהוריהם חוזרים ולומדים על מה שקרה, הם זועמים מזעם. בכעס שלו, איבן (אביו של פיטר) רודף אחריו כדי לנסות להרוג אותו. פיטר רץ לסטרנג'ה והולך לאיבוד. מצוד לאומי הוכרז, למרות שאיש לא יכול למצוא אותו. הוא מוסתר על ידי רועה מקומי בהרים, שמטפל בו לזמן קצר. לאחר זמן מה, סיים פיטר במנזר באצ'קובו. שם, שנה לאחר מכן, הוא קיבל על עצמו נזירות וחי חיי נזירות קפדניים, סמויים מעיני אנשים, במרתף המנזר, וחזר כל הזמן מבעד לדמעות: "אלוהים, בבקשה, אל תספר לי את החטא הזה". זוהי תפילתו הסודית; עמו הוא חוזר בתשובה על מות אחותו. מחבואו מוכתב על ידי החשש האמיתי שאם ייתפס, הוא יישלח לכלא. כך, בבכי, בתוכחה עצמית ובצום, בסיוע הנזירים המבוגרים, הוא מבלה שנה נוספת בבידוד ובהסתגרות. בעקבות הודעה אנונימית, הגיע צוות ביטחון המדינה למנזר הקדוש והחל בחיפושים בכל השטחים במנזר. פיטר נאלץ לברוח כדי להימנע מגילוי. הוא הולך מזרחה. הוא רץ בלילה ומסתתר במשך היום. כך, לאחר משלחת ארוכה ומתישה, הוא מגיע שוב לחלק המרוחק והנטוש ביותר של הר סטרנג'ה. שם הוא מתיישב בעץ חלול ומתחיל לנהל חיים סגפניים, לא מפסיק לחזור על תפילת התשובה שלו. בדרך זו, הוא הפך בהדרגה מנזיר רגיל לנזיר-מחולל נסים.

פרק חדש לאחר מכן, בו האקשן עובר לסופיה, בירת בולגריה. בחזית יש לנו כומר צעיר בשם פול. יש לו אחות תאומה בשם ניקולינה שחולה בסרטן הקיבה סופנית. ניקולינה שוכבת בבית, על תמיכת חיים. מכיוון שפבל וניקולינה הם תאומים, הקשר ביניהם חזק ביותר. לכן, פאבל לא יכול לקבל את זה שהוא יאבד אותה. הוא מתפלל כמעט מסביב לשעון, אוחז בידה של אחותו כשהוא חוזר ואומר: “אל תעצום את עיניך! אתה תחיה. אל תעצום עיניים!" אבל בכל זאת, סיכויי ההישרדות של ניקולינה יורדים עם כל יום שעובר.

הפעולה חוזרת לאהטופול. שם, בחצר הבית, נמצאים הוריו המבוגרים של פיטר - איוון וסטנקה. במשך שנים רבות, איוון מתחרט על כך ששלח את בנו ואינו יכול להפסיק לייסר את עצמו. לפתע מגיע אליהם בחור צעיר, שמספר להם שציידים ראו את בנם פיטר עמוק בהר סטרנג'ה. ההורים שלו נדהמים. הם יוצאים מיד במכונית להר. סטאנקה נהיה בחילה מציפייה. המכונית עוצרת ואיבן ממשיך לבד. איוון מגיע לאזור בו נצפה פיטר ומתחיל לצעוק: "בן...פיטר. הראה את עצמך... בבקשה." ופיטר מופיע. המפגש בין אב לבן הוא נוקב. איבן הוא זקן מרושל, הוא בן 83, ופיטר אפור ועייף מאורח חייו הקשה. הוא בן 60. פיטר אומר לאביו, "לא וויתרת אחרי הכל, ולבסוף מצאת אותי. אבל אני... לא יכול להחזיר את איוואנה מהמתים." פיטר הרוס. הוא נשכב על הארץ, משלב את ידיו וממלמל לאביו: “סלח לי! לכל דבר. הנה אני! תהרוג אותי." איוון הזקן כרע ברך לפניו וחזר בתשובה. "זו אשמתי. אתה חייב לסלוח לי, בן," הוא מיילל. פיטר קם. הסצנה נשגבת. הם מתחבקים ונפרדים.

הפעולה חוזרת שוב לסופיה. התחושה הכואבת של המוות המתקרב כבר מרחפת סביב ניקולינה החולה. האב פאבל בוכה ומתפלל ללא הרף. ערב אחד, חבר קרוב של פאבל מספר לו על הנזיר הנזיר המסתורי שחי אי שם בהר סטרנג'ה. פאבל חושב שזו אגדה, אבל בכל זאת מחליט לנסות למצוא את הנזיר הזה בכל זאת. במהלך תקופה זו, אחותו ניקולינה נחה. ואז, בייאושו, פאבל מפקיד את גופה חסר החיים בידי אמם ועוזב להר סטרנג'ה. ברגע זה האם קוראת אחריו בגנאי שהוא אמר את התפילה הזאת לאחותו כל כך הרבה זמן "אל תעצום נא את עיניך", ובכל זאת עכשיו היא מתה, ועכשיו מה יגיד? איך הוא ימשיך להתפלל? ואז פול עוצר, בוכה ומשיב שאין כוח לעצור אותו ושהוא ימשיך להאמין שיש לה תקווה לחיות. האם חושבת שבנה איבד את דעתו ומתחילה להתאבל עליו. ואז פול חושב על מה שאמו אמרה לו ומתחיל להתפלל כך: "לא, אני לא אוותר. אתה תחיה. בבקשה, פקח את עיניך!" מאותו רגע החל פאולוס לחזור ללא הרף במקום התפילה "אל תעצום את עיניך" על ההיפך שלה, כלומר: "פקח את עיניך! בבקשה, פקח את עיניך!"

עם התפילה החדשה הזו על קצה הלשון, ולאחר קשיים לא מבוטלים, הוא מצליח למצוא את הנזיר בהר. המפגש בין השניים מזעזע. פול מבחין בפיטר ראשון ומתקרב אליו בשקט. האיש הקדוש כורע עם ידיו מורמות לשמים ובדמעות חוזר ואומר: "אלוהים, אנא מנה את החטא הזה נגדי..." פול מבין מיד שזו לא תפילה ראויה. כי אף אדם נורמלי לא היה מתפלל שיזקפו לו את חטאו, אלא להיפך, שיסלחו לו. נרמז לקורא שהחלפה זו נוצרה בגלל חסרונו ובורותו הנפשי של הנזיר. כך, תפילתו המקורית: "אלוהים, אנא אל תספר לי את החטא הזה" הפכה בהדרגה, עם השנים, ל"אלוהים, תספר את החטא הזה נגדי". פאבל לא יודע שהנזיר אינו יודע קרוא וכתוב ושהוא כמעט השתולל במקום השומם והבלתי מסביר הזה. אבל כשהשניים נפגשים עין בעין, פול מבין שהוא עומד מול קדוש. בורים, חסרי השכלה, איטיים נפשית, ובכל זאת קדוש! התפילה השגויה מראה לפול שאלוהים אינו מסתכל על פנינו, אלא על ליבנו. פאבל בוכה מול פיטר ומספר לו שאחותו ניקולינה מתה מוקדם יותר באותו יום ושהוא הגיע כל הדרך מסופיה כדי לבקש את תפילותיו. ואז, לזוועתו של פאולוס, פיטר אומר שאין טעם להתפלל כי אלוהים לא ישמע לבקשותיו. אולם פול אינו נכנע, אלא ממשיך להתחנן בפניו, למרות הכל, להתפלל עבור אחותו המנוחה שתקום לחיים. אבל פיטר נשאר נחוש. לבסוף, בייסוריו ובחוסר האונים שלו, פול נשבע לו כך: "אילו הייתה לך אחות שאוהבת כמו שאני אוהב את אחותי ויכולה להחזיר אותה מהעולם האחר, היית מבין אותי ועוזר לי!" המילים האלה מטלטלות את פיטר. הוא זוכר את מותה של אחותו הקטנה איוונה ומבין שאלוהים, דרך המפגש הזה, אחרי כל כך הרבה שנים של חזרה בתשובה, סוף סוף מנסה לפטור אותו. ואז פטרוס נופל על ברכיו וזועק לאלוהים שיעשה נס ויחזיר את נשמת אחותו של פול לעולם החיים. זה קורה בסביבות ארבע וחצי אחר הצהריים. פאבל מודה לו ועוזב את הר סטרנג'ה.

בדרך לסופיה, האב פאבל לא יכול היה ליצור קשר עם אמו כי הסוללה של הטלפון שלו נגמרה, והוא, בחיפזון, שכח לקחת איתו מטען. הוא מגיע לסופיה בשעות המוקדמות של למחרת. כשהוא חוזר הביתה לסופיה הוא שקט, אבל הוא גם מותש עד כדי כך שהוא מתמוטט במסדרון ואין לו רצון להיכנס לחדר של אחותו. לבסוף, הוא נבהל, נכנס ומוצא את מיטתה של ניקולינה ריקה. ואז הוא מתחיל לבכות. זמן קצר לאחר מכן, הדלת נפתחת ואמו נכנסת ומצטרפת אליו לחדר. הוא מופתע כי חשב שהוא לבד בדירה. "אחרי שאחותך מתה ואתה עזבת", אומרת לו אמו רועדת, "התקשרתי למוקד 911. הגיע רופא וקבע את המוות וכתב את תעודת הפטירה. עם זאת, לא עזבתי אותה והמשכתי להחזיק את ידה כאילו היא עדיין בחיים. היא לא נשמה וידעתי שמה שאני עושה היה מטורף, אבל עמדתי לצידה. אמרתי לה שאני אוהב אותה ושגם אתה אוהב אותה. השעה הייתה קצת אחרי ארבע וחצי כשהרגיש כאילו מישהו אומר לי להרים אותה. צייתתי והרמתי אותה מעט, והיא...היא...פקחה את עיניה! האם אתה מבין? היא מתה, הרופא אישר זאת, אבל היא חזרה לחיים!"

פאבל לא מאמין. הוא שואל איפה ניקולינה. אמא שלו אומרת לו שהיא במטבח. פאבל נכנס בסערה למטבח, ורואה את ניקולינה יושבת מול השולחן ושותה תה.