משטר הדיכוי האיראני אסר על משפחתה של מחסה אמיני לנסוע לצרפת כדי לקבל את פרס סחרוב היוקרתי שהוענק לאחר מותו. בעקבות זאת, פולביו מרטוסצ'ילו, ראש משלחת Forza Italia וחבר הפרלמנט של קבוצת ה-EPP, הציג שאלות בפני הנציג העליון של האיחוד האירופי לענייני חוץ ומדיניות ביטחון, ג'וזפ בורל, בנוגע למצוקת הנשים והמיעוטים באיראן וקרא לו. לנקוט עמדה בנושא דחוף זה.
מחסה אמיני, שנהרג על ידי המשטר האיראני, היה ממוצא כורדי, ויש עוד הרבה מיעוטים לא פרסיים במדינה כמו אזרבייג'נים, ערבים, בלוצ'ים וטורקים. מרטוסילו הדגיש כי האוכלוסייה האזרבייג'נית, שהיא המיעוט הגדול במדינה, מדוכאת באכזריות על ידי המשטר האיראני. מה שנקרא דרום אזרבייג'אנים, שמספרם כ-30 מיליון באיראן, משולל זכויות בסיסיות. אפילו המספר המדויק של אזרביג'אנים החיים באיראן אינו ידוע, מכיוון שהשלטונות רואים במידע זה רגיש מדי.
הממשל האיראני שבשליטת הפרסים שואף למגר את התרבות ואת תחושת ההגדרה העצמית של העם האזרבייג'ני, ולהפוך אותם ל"פרסים". במילים פשוטות, המשטר אינו מכיר בילדיהם כאזרחים ממוצא אזרבייג'ני.
עצם מהות הזהות והתרבות הלאומית של העם האזרבייג'ני אסורה להתקיים. שפתם מעולם לא הוכרה כשפה רשמית, היא אינה משמשת בהתכתבות רשמית, והממשלה אוסרת על שימוש, לימוד והוראה בה.
שיעור העוני בקרב אזרבייג'נים באיראן הוא מהגבוהים. הם מיוצגים בחסר בעמדות מפתח. אסור להם להקים קבוצות ועמותות אידיאולוגיות משלהם.
מוסדות האיחוד האירופי קיבלו מידע על מצב זכויות האדם הודות למספר איגודים משמעותיים של דרום אזרבייג'נים וארגוני תקשורת בולטים. הם שולחים ללא הרף דיווחים על הפרות זכויות אדם על ידי משמרות המהפכה נגד פעילים אזרבייג'נים הדורשים שוויון זכויות. המשטר האיראני כלא את חמיד יגנאפור ממראגה, ארש ג'והארי ממוג'אן, פיימן איברהימי מתבריז, אלירזה רמזאני מקזווין ועוד פעילים אזרבייג'נים רבים אחרים.
חברי פרלמנט האיחוד האירופי קראו למר בורל באופן אישי, כמו גם לפרלמנט האיחוד האירופי בכללותו לנקוט עמדה נוקשה יותר נגד ההפרות של טהראן. הם דרשו לשים קץ לאלתר לאפליה חברתית, אתנית, כלכלית וסביבתית נגד אזרבייג'נים ומיעוטים אחרים.
