סנט טיכון זדונסקי
26. זר או נודד
מי שעזב את ביתו ומארץ מולדתו וגר בצד זר הוא זר ומשוטט שם, כשם שרוסי שנמצא באיטליה או בארץ אחרת הוא זר ומשוטט שם. כך גם הנוצרי, מרוחק מארץ המולדת השמימית וחי בעולם הבעייתי הזה, זר ונודד. השליח הקדוש והמאמינים אומרים על כך: "אין לנו עיר קבועה כאן, אבל אנחנו מחפשים את העתיד" (עברית 2). 13: 14). ודוד הקדוש מודה בזה: "גר אני עמך וגרה ככל אבותי" (תהלים 12:2). 39: 13). והוא גם מתפלל: "זר אני עלי אדמות; אל תסתיר ממני את מצוותיך" (תהלים 12). 119: 19). נודד, שחי בארץ זרה, עושה כל מאמץ לעשות ולהגשים את מה שהגיע לארץ זרה. אז הנוצרי, שנקרא על ידי דבר אלוהים ומתחדש בטבילה הקדושה לחיי נצח, מנסה לא לאבד חיי נצח, שכאן בעולם הזה או נרכשים או אבודים. נודד חי בארץ זרה עם פחד ניכר, כי הוא בין זרים. כמו כן, נוצרי, החי בעולם הזה, כאילו על ארץ זרה, מפחד ושומר על כל דבר, כלומר, רוחות הרשע, השדים, החטא, קסמי העולם, אנשים רעים וחסרי אלוהים. כולם מתנערים מהנודד ומתרחקים ממנו, כאילו מאדם אחר מלבדו ומזר. כמו כן, כל אוהבי השלום ובני הגיל הזה מתנכרים לנוצרי האמיתי, מתרחקים ושונאים אותו, כאילו הוא לא שלהם והוא מנוגד להם. ה' מדבר על כך: "אילו הייתם מן העולם, העולם היה אוהב את שלו; ומפני שאינך מן העולם, אלא בחרתי אותך מן העולם, לכן העולם שונא אותך" (יוחנן ט"ו:15). הים, כמו שאומרים, אינו מחזיק גופה בתוכו, אלא פולט אותה החוצה. אז העולם ההפכפך, כמו הים, מגרש נפש חסודה, כאילו מתה לעולם. אוהב שלום הוא ילד יקר לעולם, בעוד שמתעב את העולם ותאוותיו היפות הוא אויב. המשוטט אינו מקים על ארץ זרה דבר מקרקעין, כלומר אין בתים, אין גינות או כל דבר אחר, אלא מה שצריך, שבלעדיו אי אפשר לחיות. אז עבור נוצרי אמיתי, כל דבר בעולם הזה הוא בלתי ניתן להזזה; כל דבר בעולם הזה, כולל הגוף עצמו, יישאר מאחור. השליח הקדוש מדבר על כך: "כי לא הבאנו דבר לעולם; ברור שאיננו יכולים ללמוד מזה דבר" (תים א'. 6: 7). לכן, נוצרי אמיתי אינו מחפש שום דבר בעולם הזה מלבד מה שצריך, באומרו לשליח: "אם יש לנו אוכל ולבוש, נסתפק בזה" (תים א'. 6: 8). הנודד שולח או נושא חפצים מטלטלין, כגון כסף וסחורות, לארץ מולדתו. אז עבור נוצרי אמיתי, דברים מטלטלים בעולם הזה, שהוא יכול לקחת איתו ולשאת לעידן הבא, הם מעשים טובים. הוא מנסה לאסוף אותם כאן, חי בעולם, כמו סוחר רוחני, סחורות רוחניות, ולהביאם לארץ מולדתו השמימית, ואיתם להופיע ולהופיע בפני האב שבשמים. ה' מורה לנו על כך, הנוצרים: "אסרו לעצמכם אוצרות בגן עדן, היכן שלא עש וחלודה לא משמידים, ושאין גנבים פורצים וגונבים" (מתי ו':6). בני העידן הזה דואגים לגוף בן התמותה, אבל נשמות חסודות דואגות לנפש האלמותית. בני העידן הזה מחפשים את אוצרותיהם הזמניים והארציים, אך נשמות צדקניות שואפות לדברים נצחיים ושמימיים וחפצות בברכות כאלה ש"לא ראתה עין, לא שמעה אוזן ושום דבר לא נכנס בלב האדם" (קורה א'). . 2:9). הם מסתכלים על האוצר הזה, בלתי נראה ובלתי מובן באמונה, ומזנחים כל דבר ארצי. הבנים של הגיל הזה מנסים להתפרסם עלי אדמות. אבל נוצרים אמיתיים מחפשים תהילה בגן עדן, שם נמצאת ארץ המולדת שלהם. בני גיל זה מעטרים את גופם בבגדים שונים. ובני מלכות האלוהים מעטרים את הנפש האלמותית ומתלבשים, על פי דברי השליח, "ברחמים, חסד, ענווה, ענווה, אריכות ימים" (קול. 3: 12). ולפיכך הבנים של הגיל הזה הם חסרי הגיון ומשוגעים, כי הם מחפשים משהו שהוא כשלעצמו כלום. בני מלכות האלוהים הם סבירים וחכמים, שכן אכפת להם ממה שיש בתוכם האושר הנצחי. משעמם לנודד לחיות בארץ זרה. אז זה משעמם ועצוב עבור נוצרי אמיתי לחיות בעולם הזה. בעולם הזה הוא נמצא בכל מקום בגלות, בכלא ובמקום גלות, כאילו הורחק מארץ המולדת השמימית. "אוי לי", אומר דוד הקדוש, "שהחיים שלי בגלות ארוכים" (תהלים 12). 119: 5). אז קדושים אחרים מתלוננים ונאנחים על זה. הנודד, למרות שמשעמם לחיות בארץ זרה, בכל זאת חי למען הצורך שלשמו עזב את מולדתו. כמו כן, למרות שזה עצוב עבור נוצרי אמיתי לחיות בעולם הזה, כל עוד אלוהים מצווה, הוא חי וסובל את הנדודים האלה. למשוטט תמיד יש את מולדתו ואת ביתו במוחו ובזיכרונו, והוא רוצה לחזור למולדתו. היהודים, בהיותם בבבל, תמיד היו במחשבותיהם ובזיכרונותיהם את ארץ המולדת שלהם, ירושלים, ורצו ברצינות לחזור לארצם. אז נוצרים אמיתיים בעולם הזה, כמו בנהרות בבל, יושבים ובוכים, זוכרים את ירושלים השמימית – המולדת השמימית, ונושאים אליה עיניהם באנחה ובבכי, ורוצים לבוא לשם. "לכן אנו נאנקים ברצון להתלבש במשכנו השמימי", נאנח פאולוס הקדוש עם המאמינים (בקורט השני. 5: 2). עבור בני הגיל הזה, המכורים לעולם, העולם הוא כמו מולדת וגן עדן, ולכן הם לא רוצים להיפרד ממנו. אבל בני מלכות ה', שהפרידו את לבם מהעולם וסובלים כל מיני צער שבעולם, רוצים לבוא לאותה ארץ מולדת. עבור נוצרי אמיתי, החיים בעולם הזה הם לא יותר מסבל מתמיד וצלב. כשנודד חוזר לארץ המולדת, לביתו, משפחתו, שכניו וחבריו שמחים עליו ומברכים על הגעתו הבטוחה. כך, כאשר נוצרי, לאחר שסיים את נדודיו בעולם, מגיע לארץ המולדת השמימית, כל המלאכים וכל יושבי השמים הקדושים שמחים עליו. נודד שהגיע לארץ המולדת ולביתו חי בבטחה ונרגע. אז נוצרי, לאחר שנכנס לארץ המולדת השמימית, נרגע, חי בבטחה ואינו מפחד מכלום, שמח ושמח על האושר שלו. מכאן אתה רואה, נוצרי: 1) חיינו בעולם הזה אינם אלא נדודים והגירה, כפי שאומר ה': "זרים ומהגרים לפניי" (לב. 25: 23). 2) מולדתנו האמיתית אינה כאן, אלא בגן עדן, ובשבילה נבראנו, התחדשנו בטבילה ונקראנו על ידי דבר ה'. 3) אל לנו, כמי שנקראים לברכות שמים, לחפש סחורות ארציות ולהיצמד אליהן, אלא מה שצריך, כגון אוכל, לבוש, בית ועוד דברים. 4) לאדם נוצרי החי בעולם אין יותר מה לרצות מחיי נצח, "כי היכן שנמצא אוצרך, שם יהיה גם לבבך" (מתי ו':6). 5) הרוצה להינצל חייב להפריד את עצמו מהעולם בלבו עד שתסתלק נשמתו מהעולם.
27. אזרח
אנו רואים שבעולם הזה אדם, לא משנה היכן הוא גר או היכן הוא נמצא, נקרא תושב או אזרח של העיר שבה יש לו בית, למשל, תושב מוסקבה הוא מוסקובי, תושב נובגורוד הוא נובגורודיאן, וכן הלאה. כמו כן, למשיחיים אמיתיים, אף על פי שהם נמצאים בעולם הזה, יש בכל זאת עיר בארץ המולדת השמימית, "אשר האמן והבונה שלה הוא אלוהים" (עברים י"א:11). והם נקראים אזרחי העיר הזאת. עיר זו היא ירושלים השמימית, אותה ראה השליח הקדוש יוחנן בהתגלותו: "העיר הייתה זהב טהור, כמו זכוכית טהורה; רחוב העיר הוא זהב טהור, כמו זכוכית שקופה; והעיר לא צריכה את השמש והירח כדי להאיר אותה, כי כבוד אלוהים האיר אותה, והכבש הוא מנורתה" (התל"א כא:10, 21, 18). ברחובותיה מושר ללא הרף שיר מתוק: "הללויה!" (ראה ר' יט, א, ג, ד, ו). "לא יכנס שום טמא לעיר הזאת, וגם מי שעושה תועבה ושקר, אלא רק אלה הכתובים בספר החיים של הכבש" (התל"א כ"א:21). "ובחוץ כלבים ומכשפים ומזנאים ורוצחים ועובדי אלילים וכל האוהב ועושה עוון" (ה' כ"ב, ט"ו). נוצרים אמיתיים נקראים אזרחי העיר היפה והמוארת הזו, למרות שהם משוטטים על פני האדמה. שם יש להם את משכנם, שהוכן עבורם על ידי ישוע המשיח, גואלם. שם הם מרימים את עיניהם הרוחניות ואנחות מנדודיהם. מכיוון ששום טמא לא ייכנס לעיר הזאת, כפי שראינו לעיל, "הבה נטהר את עצמנו", נוצרי אהוב, "מכל זוהמת בשר ורוח, להשלים את הקדושה ביראת אלוהים", על פי הדרת השליחים (ב'. ז':23). והלוואי שנהיה אזרחים של העיר המבורכת הזו, ולאחר שעזבנו את העולם הזה, נהיה ראויים להיכנס אליו, בחסדו של מושיענו ישוע המשיח, לו תהילה עם האב ורוח הקודש לעד. אָמֵן.
מקור: טיכון זדונסקי הקדוש, "אוצר רוחני שנאסף מהעולם".
