By אתנסיוס הקדוש מאלכסנדריה
פרק 1
אנטוניוס היה מצרי מלידה, להורים אצילים ועשירים למדי. והם עצמם היו נוצרים והוא חונך בצורה נוצרית. ובעודו ילד, הוא חונך על ידי הוריו, מבלי לדעת דבר מלבדם ואת ביתם.
* * *
כשבגר והפך לנער, לא יכול היה לשאת את לימודיו במדעים עולמיים, אלא רצה לצאת מחברת בנים, שיש לו כל רצון לחיות לפי מה שכתוב על יעקב, פשוט בביתו שלו.
* * *
כך הופיע במקדש האדון יחד עם הוריו בין המאמינים. והוא לא היה קל דעת כנער, ולא התנשא כאדם. אבל הוא גם ציית להוריו, והתמכר לקריאת ספרים, תוך שמירה על התועלת מהם.
* * *
הוא גם לא הטריד את הוריו, כמו ילד בנסיבות חומריות מתונות, בעבור מזון יקר ומגוון, וגם לא חיפש את הנאותיו, אלא הסתפק רק במה שקיבל, ולא רצה יותר.
* * *
לאחר מות הוריו, הוא נותר לבדו עם אחותו הקטנה. והוא היה אז כבן שמונה עשרה או עשרים שנה. והוא דאג לאחותו ולבית לבדו.
* * *
אך טרם חלפו שישה חודשים מפטירת הוריו, ובהלך כהרגלו אל היכל ה', הרהר, הולך מרוכז במחשבתו, כיצד עזבו השליחים הכל והלכו בעקבות המושיע; וכיצד אותם מאמינים, לפי הכתוב במעשי השליחים, מוכרים את רכושם, הביאו את ערכם והניחו אותו לרגלי השליחים לחלק לנזקקים; מה וכמה גדולה יש תקווה לכאלה בשמים.
* * *
כשהוא חושב את זה לעצמו, הוא נכנס למקדש. וקרה אז שהבשורה נקראת, ושמע כיצד אמר ה' לעשיר: "אם אתה רוצה להיות מושלם, לך ותמכור את כל מה שיש לך ותן לעניים: ובא אחריי. ויהיה לך אוצר שמים'.
* * *
וכאילו קיבל מאת ה' את זכרונם ומחשבתם של השליחים הקדושים והמאמינים הראשונים, וכאילו נקראה הבשורה במיוחד עבורו – עזב מיד את המקדש ונתן לבני הכפר את הנכסים שבבעלותו מהם. אבותיו (היו לו שלוש מאות דונם אדמה לעיבוד, נאה מאוד) כדי שלא יפריעו לו או לאחותו בכלום. אחר כך מכר את כל המיטלטלין שנותרו לו, ולאחר שאסף סכום כסף מספיק, חילק אותו לעניים.
* * *
הוא שמר מעט מהרכוש לאחותו, אבל כשנכנסו שוב למקדש ושמעו את ה' מדבר בבשורה: "אל תדאג למחר", הוא לא יכול היה לשאת זאת יותר - הוא יצא וחילק את זה. לאנשים במצב ממוצע. והפקיד את אחותו בידי בתולות מוכרות ונאמנות, - נותן אותה לגדלה בבית של בתולות, - הוא עצמו נכנע מעתה לחיים סגפניים מחוץ לביתו, מתרכז בעצמו ומנהל חיים מחמירים. עם זאת, באותה תקופה עדיין לא היו מנזרים קבועים במצרים, ואף נזיר לא הכיר את המדבר הרחוק. כל מי שרצה להעמיק התאמן לבד לא הרחק מהכפר שלו.
* * *
היה, אם כן, בכפר סמוך איש זקן שניהל חיי נזירות מאז נעוריו. כשאנטוניוס ראה אותו, הוא התחיל להתחרות בו בטוב. ומלכתחילה התחיל גם הוא לגור במקומות הסמוכים לכפר. וכששמע שם על מי שחי חיי סגולה, הלך וחיפש אותו כדבורת חכם, ולא שב למקומו עד שראה אותו; ואחר כך, כאילו נוטל ממנו אספקה בדרכו אל המעלה, חזר לשם שוב.
* * *
כך הראה את הרצון הגדול ביותר ואת הקנאות הגדולה ביותר לממש את עצמו במצוקות החיים האלה. הוא גם עבד בידיו, כי שמע: "מי שלא עובד לא יאכל". וכל מה שהרוויח, הוציא חלק על עצמו, חלק על נזקקים. והתפלל בלי הפסקה, כי למד שצריך להתפלל בלי להפסיק בתוכנו. הוא הקפיד כל כך בקריאה, עד שלא החמיץ שום דבר שנכתב, אלא שמר הכל בזכרונו, ובסופו של דבר זה הפך למחשבה שלו.
* * *
לאחר התנהגות זו, אנטוני היה אהוב על כולם. ולאנשי הסגולה שאליהם הלך, הוא ציית בכנות. הוא למד בעצמו את היתרונות והיתרונות של המאמצים והחיים של כל אחד מהם. והוא התבונן בקסמו של אחד, בעמידות בתפילות של אחר, בשלוותו של השלישי, בפילנתרופיה של הרביעי; נטפל לאחר במשמרת, ולאחר בקריאה; התפלא על אחד על סבלנותו, על אחר על תעניתו והשתטחות; הוא חיקה אחר בענווה, אחר בחסד. והוא שם לב באותה מידה לחסידות למשיח ולאהבת כולם זה לזה. וכך מילא, חזר למקומו, שם יצא לבדו. בקיצור, אוסף בתוכו את הדברים הטובים מכולם, הוא ניסה לבטא אותם בעצמו.
אבל גם כלפי שווים בגילו לא הראה את עצמו מקנא, אלא רק כדי שלא יהיה נחות מהם בסגולה; וְזֶה עָשָׂה כְּדֵי שֶׁלֹּא הֵצִיב אִישׁ, אֶלָּא שֶׁגַּם שָׁמְחוּ בּוֹ. כך קראו לו כל טובי הישוב, אשר קיים עמם משכב, בראותם אותו אוהב אלוהים, וברכו, מי כבן, ואחרים כאח.
פרק 2
אבל האויב של הטוב - השטן הקנאי, שראה יוזמה כזו בצעיר, לא יכול היה לסבול זאת. אבל מה שהיה נוהג לעשות עם כולם, הוא גם התחייב לעשות נגדו. והוא פיתה אותו תחילה להרחיקו מהדרך שעשה, בכך שהחדיר בו את זכר נכסיו, הטיפול באחותו, קשרי משפחתו, אהבת הכסף, אהבת התהילה, ההנאה. של מגוון מאכלים ושאר קסמי החיים, ולבסוף – חומרת המיטיב וכמה מאמץ נדרש לכך. לכך הוסיף את חולשתו הפיזית ואת הזמן הארוך להשגת המטרה. בכלל, הוא העיר במוחו מערבולת שלמה של חוכמה, מתוך רצון להניא אותו מבחירתו הנכונה.
* * *
אבל כאשר הרשע ראה את עצמו חסר אונים נגד החלטתו של אנטוניוס, ויותר מזה - מובס על ידי תקיפותו, מופל על ידי אמונתו החזקה, ונפל על ידי תפילותיו הבלתי נכנעות, אז הוא המשיך להילחם בכלי נשק אחרים נגד הצעיר, כמו לילה. פעם הוא הפחיד אותו בכל מיני רעש, ובמהלך היום הוא כל כך עצבן אותו, עד שמי שצפה מהצד הבין שבין השניים מתנהל ריב. האחד החדיר מחשבות ורעיונות טמאים, והשני בעזרת תפילות הפך אותם לטובים וחיזק את גופו בצום. זה היה הקרב הראשון של אנטוניוס עם השטן וההישג הראשון שלו, אבל זה היה יותר הישג של המושיע באנטוניוס.
אבל גם אנטוניוס לא שחרר את הרוח הרעה שהוכנעה על ידו, וגם האויב, בהיותו מובס, לא חדל להטיל מארבים. כי האחרון המשיך לשוטט כמו אריה בחיפוש אחר אירוע נגדו. לכן אנטוניוס החליט להרגיל את עצמו לאורח חיים מחמיר יותר. ולכן הוא התמסר כל כך למשמרת עד שלעתים קרובות בילה את כל הלילה בלי לישון. אכל פעם ביום אחרי השקיעה. לפעמים אפילו כל יומיים, ולרוב פעם בארבעה ימים הוא לקח אוכל. יחד עם זאת, האוכל שלו היה לחם ומלח, והמשקה שלו היה רק מים. על בשר ויין אין צורך לדבר. לשינה הסתפק במחצלת קנה, לרוב שוכב על האדמה החשופה.
* * *
כאשר התאפק כך, הלך אנטוניוס לבית הקברות, שהיה ממוקם לא הרחק מהכפר, ולאחר שהורה לאחד ממכריו להביא לו לחם לעתים רחוקות - פעם בהרבה ימים, הוא נכנס לאחד הקברים. מכר שלו סגר אחריו את הדלת והוא נשאר לבד בפנים.
* * *
ואז הרשע, שלא היה מסוגל לשאת זאת, בא לילה אחד עם המון שלם של רוחות רעות והיכה ודחף אותו כל כך עד שהשאיר אותו שוכב על הארץ נדהם מרוב צער. למחרת בא המכר להביא לו לחם. אבל ברגע שפתח את הדלת וראה אותו שוכב על הארץ כמו מת, הוא הרים אותו ונשא אותו לכנסיית הכפר. שם השכיב אותו על הארץ, ורבים מקרובי המשפחה ותושבי הכפר ישבו סביב אנטוניוס כמו מת.
* * *
כאשר בחצות בא אנטוניוס לעצמו והתעורר, הוא ראה שכולם ישנים, ורק המכר היה ער. אחר כך הנהן לו שיבוא אליו וביקש ממנו לאסוף אותו ולהחזירו לבית הקברות מבלי להעיר איש. אז הוא נסחף על ידי אותו אדם, ולאחר סגירת הדלת, כמו קודם, הוא שוב נשאר לבד בפנים. לא היה לו כוח לעמוד בגלל המכות, אבל הוא שכב והתפלל.
ואחרי התפילה אמר בקול גדול: "הנה אני – אנתוני. אני לא בורח מהמכות שלך. גם אם תרביץ לי עוד, שום דבר לא יפריד ביני לבין אהבתי למשיח." ואז הוא שר: "אם אפילו גדוד שלם היה ערוך נגדי, לבי לא יפחד".
* * *
וכך, המחשבה הסגפנית והשמיעה את המילים הללו. והאויב הרע של הטוב, נדהם מכך שהאיש הזה, גם לאחר המכות, העז לבוא לאותו מקום, קרא לכלביו, והתפקע מכעס, אמר: "ראו שבמכות לא נוכל לשחוק אותו, אבל הוא עדיין מעז לדבר נגדנו. בואו נמשיך בדרך אחרת נגדו!".
ואז בלילה הם השמיעו רעש חזק כל כך עד שכל המקום כאילו רעד. ונראה היה שהשדים ממוטים את ארבעת הקירות של החדר הקטן והעלוב, ונותנים את הרושם שהם פולשים דרכם, הופכים לצורת חיות וזוחלים. ומיד התמלא המקום חזיונות של אריות, דובים, נמרים, שוורים, נחשים, אסופים ועקרבים, זאבים. וכל אחד מהם נע בדרכו: האריה שאג ורצה לתקוף אותו, השור העמיד פנים שהוא תוקע אותו בקרניו, הנחש זחל מבלי להגיע אליו, והזאב ניסה להתנפל עליו. וקולות כל הרוחות האלה היו נוראים, וחמתם נורא.
ואנטוניוס, כאילו הוכה ונעקץ על ידם, נאנק כתוצאה מכאבי הגוף שהוא חווה. אבל הוא שמר על רוח עליזה, ולגלג עליהם, אמר: "אם היה בכם כוח, יספיק לאחד מכם לבוא. אבל בגלל שאלוהים שלל ממך כוח, לכן, למרות שאתה כל כך הרבה, אתה רק מנסה להפחיד אותי. זו הוכחה לחולשתך שאימצת את הדימויים של יצורים חסרי מילים.' לאחר שהתמלא שוב אומץ, אמר: "אם אתה יכול, ואם באמת השגת את הכוח עליי, אל תתעכב, אלא תקוף! אם אתה לא יכול, למה לטרוח לשווא? אמונתנו במשיח היא עבורנו חותם ומבצר של ביטחון". והם, לאחר שעשו עוד ניסיונות רבים, חרקו לו שיניים.
* * *
אבל גם במקרה זה, האל לא עמד בצד ממאבקו של אנטוניוס, אלא נחלץ לעזרתו. כי כאשר אנטוניוס הרים את מבטו, הוא ראה כאילו הגג נפתח, וקרן אור ירדה אליו. ובאותה שעה הפכו השדים לבלתי נראים. ואנטוניוס נאנח, נרגע מייסוריו, וישאל את החזון שהופיע, לאמר: "איפה היית? למה לא באת מההתחלה כדי לסיים את הייסורים שלי?". ונשמע לו קול: “אנטוני, הייתי כאן, אבל חיכיתי לראות את המאבק שלך. ואחרי שעמדת בגבורה ולא הובסת, אהיה תמיד המגן שלך ואעשה אותך מפורסם בכל הארץ.
כששמע זאת, קם והתפלל. והוא התחזק עד כדי כך שהרגיש שיש לו יותר כוח בגופו ממה שהיה לו קודם. והוא היה אז בן שלושים וחמש.
* * *
למחרת הוא הגיח ממחבואו והתמקם אפילו טוב יותר. הוא הלך ליער. אבל שוב האויב, שראה את קנאותו ורצה להפריע לו, השליך בדרכו תמונה מזויפת של צלחת כסף גדולה. אבל אנטוניוס, לאחר שהבין את ערמומיותו של הרשע, הפסיק. וראה את השטן בתוך הכלי, גער בו, מדבר אל התבשיל: "היכן במדבר התבשיל? דרך זו אינה נסועה ואין זכר לצעדים אנושיים. אם זה נפל ממישהו, זה לא יכול היה להיעלם מעיניו, כי הוא גדול מאוד. אבל גם מי שאיבד אותו היה חוזר, מחפש אותו ומוצא אותו, כי המקום שומם. הטריק הזה הוא של השטן. אבל אתה לא תפריע לרצוני הטוב, שטן! כי הכסף הזה חייב ללכת איתך לחורבן!". וברגע שאנטוניוס אמר את המילים האלה, המנה נעלמה כמו עשן.
* * *
ובעקבות החלטתו ביתר שאת, יצא אנטוני אל ההר. הוא מצא מבצר במורד הנהר, נטוש ומלא בזוחלים שונים. הוא עבר לשם ונשאר שם. והזוחלים, כאילו רדפו אחריהם על ידי מישהו, ברחו מיד. אבל הוא גידר את הכניסה ושם שם לחם למשך שישה חודשים (זה מה שעושים הטיביאנים ולעיתים קרובות הלחם נשאר ללא פגע במשך שנה שלמה). גם לך היו מים בפנים, אז הוא התבסס כמו באיזה מקדש בלתי חדיר ונשאר לבד בפנים, בלי שהוא יצא או ראה מישהו בא לשם. רק פעמיים בשנה קיבל את הלחם מלמעלה, דרך הגג.
* * *
ומכיוון שלא הניח למכרים שבאו אליו להיכנס פנימה, הם, שבילו תכופות ימים ולילות בחוץ, שמעו משהו כמו המונים משמיעים רעש, מכים, משמיעים קולות מעוררי רחמים ובכי: "סעו מאתנו מקומות! מה יש לך לעשות עם המדבר? אתה לא יכול לסבול את הטריקים שלנו".
בהתחלה חשבו האנשים שבחוץ שמדובר בכמה אנשים שרבו איתו ושהם נכנסו אליו בכמה מדרגות. אבל כשהם הציצו דרך חור ולא ראו איש, הם הבינו שהם שדים, נבהלו והתקשרו לאנטוני. הוא שמע אותם מיד, אבל הוא לא פחד מהשטים. ולאחר שהתקרב לדלת, הזמין את האנשים ללכת ולא לפחד. שכן, אמר הוא, השדים אוהבים לעשות קונדסים כאלה למי שמפחד. "אבל אתה מצלב את עצמך והולך בשקט, ונותן להם לשחק." וכך הם הלכו, מהודקים בסימן הצלב. והוא נשאר ולא נפגע בשום אופן מהשדים.
(להמשך)
הערה: חיים אלה נכתבו על ידי הקדוש אתנסיוס הגדול, הארכיבישוף של אלכסנדריה, שנה אחת לאחר מותו של הכומר אנתוני הגדול († 17 בינואר 356), כלומר בשנת 357 לבקשת נזירים מערביים מגאליה (ד. צרפת) ואיטליה, שבה היה הארכיבישוף בגלות. זהו המקור הראשוני המדויק ביותר לחייו, למעלליו, למעלותיו וליצירותיו של אנתוני הקדוש הגדול ומילא תפקיד חשוב ביותר בביסוסם ובשגשוגם של חיי הנזירים הן במזרח והן במערב. לדוגמה, אוגוסטינוס בווידויים שלו מדבר על ההשפעה החזקה של החיים האלה על המרתו ושיפור באמונה ובחסידות..
