בשנים האחרונות גברה החרדה מפני התפשטות המיקרו-פלסטיק. הוא נמצא באוקיינוסים, אפילו בבעלי חיים ובצמחים, ובבקבוקי המים שאנו שותים מדי יום.
נראה כי מיקרופלסטיק נמצא בכל מקום. ומה שעוד יותר לא נעים הוא שזה לא רק בכל מקום סביבנו, אלא גם באופן בלתי צפוי באורגניזם האנושי.
לדברי חוקרים מאוניברסיטת ניו מקסיקו, מיקרו-פלסטיק מהמים והמזון שאנו צורכים, כמו גם האוויר שאנו נושמים, עושים את דרכם מהמעיים שלנו לחלקים אחרים בגוף, כמו הכליות, הכבד ואפילו המוח. .
כדי להגיע למסקנה החדשה הזו, במשך ארבעה שבועות נתנו המדענים לעכברים מים עם כמות המיקרו-פלסטיק שבני אדם נחשבים לבלוע מדי שבוע. מחקרים קודמים הראו שחמישה גרם של מיקרופלסטיק נכנסים לגוף האדם מדי שבוע, שזה בערך משקלו של כרטיס אשראי.
לדברי אליסאו קסטילו, פרופסור חבר לגסטרואנטרולוגיה והפטולוגיה בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת ניו מקסיקו, התגלית שמיקרופלסטיק עושה את דרכם מהמעיים לרקמות אחרות בגוף האדם מדאיגה. לדבריו, הוא משנה את תאי החיסון, הנקראים מקרופאגים, והדבר עלול להוביל לדלקת בגוף.
יתרה מכך, במחקר אחר, ד"ר קסטילו יתמקד באופן שבו התזונה של אדם משפיעה על האופן שבו מיקרופלסטיק נספג בגוף.
הוא וצוותו יכפיפו את חיות המעבדה למספר דיאטות שונות, כולל אחת עשירה בשומן ואחת עשירה בסיבים. חתיכות של מיקרופלסטיק יהיו חלק מה"תפריט" של חלק מהחיות, בעוד שאחרות לא.
על פי מחקר שפורסם בכתב העת Environmental Pollution, לעומת זאת, ללא קשר לסוג המזון שאנו אוכלים, אין מנוס ממיקרופלסטיק. מדענים מצאו ש-90% מהחלבונים, כולל חלופות טבעוניות, מכילים מיקרו-פלסטיק, שקשור לשלילה בריאות אפקטים.
האם פלסטיק מתכלה יכול לעזור?
התגובה נגד פלסטיק חד פעמי גרמה לחברות רבות שמבקשות להשתמש בחלופות הטוענות שהן מתכלות יותר או ניתנות לקומפוסטציה. אבל במקרים מסוימים חלופות אלה עשויות למעשה להחמיר את בעיית המיקרו-פלסטיק. מחקר שנערך על ידי מדענים מאוניברסיטת פלימות' בבריטניה מצא כי לשקיות המסומנות כ"מתכלות" עלולות להימשך שנים להתפרק, וגם אז הן מתפרקות לרוב לחתיכות קטנות יותר ולא לחלקים הכימיים המרכיבים אותן. (למד עוד על מדוע חומרים מתכלים לא יפתרו את משבר הפלסטיק במאמר זה מאת קלי אוקס.)
מה לגבי מעבר לבקבוקי זכוכית?
החלפת אריזות פלסטיק עשויה לעזור להפחית את החשיפה - למי ברז יש רמות נמוכות יותר של מיקרופלסטיק מאשר מים מבקבוקי פלסטיק. אבל יהיו לזה גם השלכות סביבתיות. בזמן לבקבוקי זכוכית יש שיעור מיחזור גבוה, יש להם גם טביעת רגל סביבתית גבוהה יותר מאריזות פלסטיק ואריזות אחרות המשמשות לנוזלים כגון קרטוני משקאות ופחיות אלומיניום. הסיבה לכך היא שכריית סיליקה, שממנה עשויה זכוכית, עלולה לגרום לנזק סביבתי משמעותי, כולל הידרדרות הקרקע ואובדן המגוון הביולוגי. אפילו עם כלי קיבול שאינם מפלסטיק, קשה להימלט לחלוטין ממיקרופלסטיק. מחקרים בראשות שרי מייסון מאוניברסיטת מדינת פנסילבניה מצאו שהם לא נמצאים רק ב מי ברז, שם רוב זיהום הפלסטיק מגיע מסיבי לבוש, אבל גם מלח ים ואפילו בירה. קרא עוד על האם זכוכית או פלסטיק טובים יותר לסביבה.
האם ניתן לעשות משהו כדי להפחית מיקרו-פלסטיק?
למרבה המזל, יש קצת תקווה. חוקרים מפתחים מספר גישות שיעזרו להיפטר מזיהום הפלסטיק בסביבה שלנו. גישה אחת הייתה לפנות לפטריות ולחיידקים שניזונים מפלסטיק, תוך כדי פירוקו. זן של זחלי חיפושיות שיכול לטרוף פוליסטירן הציע גם פתרון פוטנציאלי נוסף. אחרים בוחנים שימוש בטכניקות סינון מים או טיפולים כימיים שיכולים להסיר מיקרופלסטיק.
