האמנה האירופית לזכויות אדם נוסחה על ידי קבוצות ומומחים במסגרת מועצת אירופה המייסדת בשנים 1949-1950, בהתבסס על טיוטה מוקדמת יותר שהופקה על ידי התנועה האירופית.
לאחר דיונים נרחבים, שלחה עצרת מועצת אירופה את הצעתה לאמנת זכויות אדם, שנוסחה על ידי יותר מ-100 חברי פרלמנט בקיץ 1949, לגוף מקבל ההחלטות של המועצה, ועדת השרים.
טיוטות התנועה האירופית, שבאמצעותה הושפעה במידה ניכרת האסיפה המייעצת של מועצת אירופה, סיפקו הבטחה של "חופש ממעצר שרירותי, מעצר וגלות, ואמצעים אחרים, בהתאם לסעיפים 9, 10 ו-11 של ההצהרה האוניברסלית של האו"ם בדבר זכויות אדם".
טקסט זה לא הוליד שום דיון באסיפה ושוחזר ללא שינוי בהמלצת האסיפה מיום 8 בספטמבר 1949.
ועדת המומחים מנסחת טקסט חדש לאמנה
ועדת השרים של המועצה של אירופה נפגש בנובמבר 1949, ולאחר סקירה סירב לקבל את טיוטת האמנה שהוכנה על ידי האספה. חשש עיקרי היה שהזכויות להבטחה נטו למנות, ושהשליטה בהגבלות על הזכויות כלולה בצורה כללית.
ועדת השרים קראה אז להקים ועדה של מומחים משפטיים שתכין טיוטת אמנה שתשמש בסיס לדיון עתידי. הם סיפקו את המלצת האסיפה לא זכויות אדם אמנה לוועדת המומחים החדשה שהוקמה לזכויות אדם. הוועדה קיבלה את המשימה לקבוע האם יש להגדיר את הזכויות בצורה מדויקת יותר, למשל להתאים אותן לחקיקה ולתנאים הקיימים, או להשאירן כהצהרות עקרונות כלליות.
המנדט של ועדת המומחים קבע כי: "יש לתת תשומת לב ראויה להתקדמות שהושגה בעניין זה על ידי הגורמים המוסמכים של האומות המאוחדות".
הגיוס הבינלאומי אמנה לזכויות אדם שהוכן על ידי ועדת האומות המאוחדות לזכויות אדם באמצע 1949, כלל מאמר על ביטחון האדם, שקבע:
"1. לא יהיה נתון למעצר או למעצר שרירותיים.
2. אין לשלול מאיש את חירותו אלא מטעמים כאמור ובהתאם לנוהל הקבוע בחוק."
ועדת המומחים הלכה לכיוון של צמצום הזכויות לניסוחים משפטיים חיוביים אשר נראה כי שירתו מטרה של שמירה על האינטרסים של המדינה ולא על האינטרסים של הפרט. המדינה הייתה אמורה ליהנות מביטחון משפטי מול מדינות אחרות, זו הייתה נקודת המבט המכריעה.
ועדת המומחים של מועצת אירופה לזכויות אדם נמסרה "הערות של ממשלת בריטניה שהתקבלו על ידי המזכיר הכללי" ב-4 בינואר 1950. בהערות אלה הציעה ממשלת בריטניה, בין היתר, תיקונים למאמר על אבטחת אדם שמגביל את זה עבור אנשים מסוימים. הם קבעו זאת כ"מעצר חוקי של אנשים חסרי שכל או של קטינים, בצו חוקי, לצורך מעקב חינוכי".
ממשלת בריטניה כבר הייתה צד להגשה עם אותו תוכן לוועדת האומות המאוחדות לזכויות אדם בנוגע לטיוטה של אמצע 1949 של האינטרנציונל. אמנה לזכויות אדם. זה התבסס על חשש שנוסח זכויות האדם ביקש ליישם את זכויות האדם האוניברסליות, לרבות עבור אנשים עם הפרעות נפשיות (מגבלות פסיכו-סוציאליות), שמתנגשות עם החקיקה והמדיניות החברתית הקיימת בבריטניה ובמדינות אחרות.
בישיבתה הראשונה שהתקיימה בפברואר 1950 שקלה ועדת המומחים לזכויות אדם הצעות שיזמו כמה מחבריה. החבר השוודי, השופט טורסטן סאלן, ציין כי צריך להיות לאפשר למדינה לנקוט "אמצעים הכרחיים" כדי להילחם בשיטוט ובאלכוהוליזם.
סר אוסקר דאוסון (הממלכה המאוחדת) חזר על ההצעה של ממשלתו, במיוחד על המאמר על חירות וביטחון האדם המיועד בעיקר לאנשים עם הפרעות נפשיות (במילים אחרות אנשים עם מוגבלות פסיכו-סוציאלית).
הטיוטה המוקדמת של האמנה שעליה הסכימה בסופו של דבר ועדת המומחים בתום ישיבתה הראשונה חזרה מילה במילה על סעיפי ההצהרה האוניברסלית בדבר זכויות לחיים וכי: "אף אחד לא יהיה נתון למעצר שרירותי, למעצר או לגלות. ”
הבריטים בעקבות כך סיפקו תיקון חדש עם שינוי טקסטואלי קל, אך עם אותו תוכן כמו הצעתם הקודמת, לישיבה הבאה של ועדת הניסוח. הוועדה הורכבה מסר אוסקר דאוסון (שהגיש את ההצעה), מר מרטין לה קווין (דיפלומט משירות החוץ של בריטניה), מר בירגר דונס-מולר (דיפלומט של משרד החוץ של דנמרק) והשופט טורסטן סאלן (שוודיה).
הפעם הועדה המונה ארבעה חברים - שניים מהם היו מבריטניה, אחד מדנמרק (שתמך בהצעה המקורית של בריטניה) והאחד משוודיה - כללה את התיקונים שהציעו בריטניה ושוודיה לאמנה. עם תיקון זה, המאמר בנושא ביטחון האדם הבחין ב"אנשים חסרי נפש, אלכוהוליסטים או נרקומנים או נוודים" מהאוכלוסייה הכללית.
סיום האמנה
טיוטת האמנה שהוגשה לבסוף לוועדת השרים על ידי ועדת המומחים הכילה שני סעיפים התואמים לסעיף 5 הנוכחי, על חירות וביטחון האדם.
טיוטת האמנה הזו נבדקה על ידי ועידת פקידים בכירים, שהתכנסה ביוני 1950. היו להם הרבה נושאים לדון בהם, אך מסיבות לא ידועות לא חזרו בו מהטקסט של המאמר על חירות וביטחון בני אדם. הדו"ח וטיוטת האמנה שאומצה על ידי ועידת הפקידים הבכירים הונחו בפני ועדת השרים של מועצת אירופה באוגוסט 1950. ב-7 באוגוסט 1950 הסכימה ועדת השרים על נוסח "אמנה להגנה על זכויות אדם וזכויות אדם". חירויות יסוד".
ב-3 בנובמבר 1950, ועדה של מומחים משפטיים בחנה את נוסח האמנה בפעם האחרונה והציגה מספר תיקונים של צורה ותרגום. באותה הזדמנות, סעיף 5 היה נתון לכמה תיקונים קלים, שאף אחד מהם לא מתייחס לפטורים הספציפיים של "אנשים חסרי שכל, מכורים לאלכוהול או לסמים או נוודים". האמנה קיבלה אפוא את צורתה הסופית. אמנת זכויות האדם האירופית נחתמה למחרת.
האמנה האירופית מתירה שלילת חירות על רקע "אי שפיות"
סעיף 5 של האמנה בדבר הזכות לחירות ולביטחון האדם באמצעות עבודתם של נציגי הממלכה המאוחדת, דנמרק ושוודיה, על פי הנחיית בכיריהן במשרדי החוץ שלהן, הגיעו אפוא לכלול שפה ספציפית המאפשרת מעצר חוקי של המושג הרחב והלא מוגדר של "אנשים חסרי נפש" אך ורק בטענה ש הם סובלים או מאמינים שיש להם מוגבלויות פסיכו-סוציאליות. במילים אחרות, נכתב באמנה האירופית לזכויות אדם כי התחייבויות פסיכיאטריות בלתי רצוניות, וכן שלילות חירות של אלכוהוליסטים ונוודים הינן בהתאם לתקן האירופי לזכויות אדם, כל עוד אלו נעשות על סמך חוק לאומי.
פסקה זו של האמנה לא תוקנה מאז והיא עדיין בתוקף.
