בלב אפריקה, שם שגשגו תרבויות תוססות וקהילות מגוונות במשך מאות שנים, מתגלה סיוט שקט. רצח העם באמהרה, אפיזודה אכזרית ומחרידה בהיסטוריה של אתיופיה, נותר מעורפל במידה רבה מהראייה הבינלאומית. עם זאת, מתחת למעטה הדממה הזה מסתתר נרטיב מצמרר של סבל בלתי נתפס, הרג המוני ואלימות אתנית.
הקשר היסטורי ו"חבש: חבית האבקה"
כדי להבין באמת את רצח העם באמהרה, עלינו להתעמק בדברי ימי ההיסטוריה, להתחקות אחורה לתקופה שבה אתיופיה התמודדה עם איומים חיצוניים וניסיונות קולוניזציה. אחד הרגעים המרכזיים ביותר בהיסטוריה הזו היה קרב אדווה בשנת 1896 מתי כוחותיו של הקיסר מנליק השני התנגדו בהצלחה למאמצי הקולוניזציה האיטלקית. עם זאת, אירועים אלה הניחו את הבסיס למורשת מטרידה של מתחים ופילוג אתניים.
במהלך עידן זה, הוצעו אסטרטגיות שמטרתן ליצור מחלוקת אתנית, המתוארת בעיקר בספר "חבש: חבית האבקה". ספר משחק ערמומי זה ביקש להציג את בני האמהרה כמדכאים של קבוצות אתניות אחרות, מתוך כוונה לזרוע את זרעי הפילוג בתוך אתיופיה.
שימוש לרעה במיניליקאוויאן
מהר קדימה להיום, ואנו עדים להתעוררות מטרידה של טקטיקות היסטוריות באתיופיה. גורמים בכוח ההגנה הפדרלי וברשויות הממשלתיות, יחד עם מבצעים אחרים, הקימו לתחייה את המונח "מיניליקאוויאן" כדי לתייג בטעות את אוכלוסיית האמהרה כמדכאים. הנרטיב השקרי הזה, שהוצע תחילה על ידי האיטלקים בספר "חבש: חבית האבקה" והופץ לאחר מכן באמצעות מאמצי מיסיונרים מפלג, נוצל באופן טרגי לרעה כדי להצדיק אלימות נגד אמהרים חפים מפשע.
חיוני להבהיר שאמהרה אינה נושאת באחריות היסטורית למעשי דיכוי. הנרטיב הזה הוא עיוות של עובדות היסטוריות, המשמש עילה לאלימות הנוכחית נגד יחידי אמהרה שהם לרוב חקלאים עניים החיים בנסיבות קשות.
הזוועות ששוחררו
תארו לעצמכם ארץ שבה קהילות התקיימו בעבר בהרמוניה, כעת קרועים על ידי גל אלימות שאינו מגלה רחמים. ילדים, נשים וגברים נפלו קורבן למעשי אכזריות בלתי נתפסת, חייהם כובו ללא סיבה מלבד מוצאם האתני.
מבצעי רצח העם הזה, מחוזקים בנרטיב היסטורי מעוות, משתמשים במונחי גנאי כמו "נפטניה", "מיניליקאווייאנים", "ג'וויסה" ו"חמורים" כדי להכפיש את בני האמהרה ולהשמיץ אותם. שפה משפילה כזו הפכה לנשק, המשמש להצדקת הזוועות הבלתי נתפסות שבוצעו.
עולם מעלימה עין
האמת המזעזעת היא שלמרות היקף הזוועות הללו והשימוש לרעה בוטה בנרטיבים היסטוריים כדי לתדלק את האלימות, הקהילה הבינלאומית בחרה במידה רבה לשתוק, ולא לקרוא לזה מה שהוא: רצח עם. ההיסוס הזה מאיים להעצים את העבריינים ושחוק את התקווה לצדק עם הקורבנות.
לעולם יש היסטוריה כואבת של רתיעה בכל הנוגע להתערבות ברצח עם. רואנדה ובוסניה הן תזכורות חדות למה שקורה כשהקהילה הבינלאומית לא מצליחה לפעול בנחישות. ההשלכות הן הרסניות, ומובילות לאובדן של אינספור חיים.
בעודנו מסווים את הזוועות של רצח העם באמהרה, אנו נותרים עם שאלה מטרידה: כיצד יכולה ממשלה רצחנית לשמש כתובעת, שופטת וכמכשיר המשפטי של הרדיפה שלה? אסור שהעולם יאפשר לפרדוקס הרודף הזה להימשך. פעולה מיידית היא לא רק ציווי מוסרי אלא גם חובה לאנושות.
שוברים את שלשלאות השתיקה
הגיע הזמן שהעולם ינפץ את הדממה העוטפת את רצח העם באמהרה. עלינו להתעמת עם האמת הבולטת והבלתי ניתנת להפרכה: מה שקורה באתיופיה הוא אכן רצח עם. המונח הזה נושא ציווי מוסרי, קריאה לפעולה שאי אפשר להתעלם ממנה. זה מזכיר לנו את ההבטחה של "לעולם לא עוד", נדר למנוע את הישנות הזוועות.
נתיב קדימה: ממשלת מעבר מקיפה
כדי לטפל באופן מקיף ברצח העם באמהרה, אנו מציעים הקמת ממשלת מעבר באתיופיה. גוף זה צריך לכלול יחידים הבלתי מתפשרים במחויבותם לצדק, לפיוס ולהגנה על זכויות אדם. חשוב לציין, יש לאסור על מפלגות פוליטיות החשודות במעורבות ברצח העם, או שנמצאו אשמות, לכל פעילות פוליטית ולהעמידן לדין. זה מבטיח שהאשמים יעמדו באחריות, בעוד שהחפים מפשע יכולים בסופו של דבר לחדש את הפעילות הפוליטית לאחר ניקוי.
תחינה לפעולה
רצח העם באמהרה משמש תזכורת קודרת לאחריותנו הקולקטיבית להגן על חיי חפים מפשע ולמנוע הישנות של זוועות כאלה. גינוי לבדו לא יספיק; פעולה מיידית ונחרצת היא הכרחית.
אמנת רצח העם: ציווי מוסרי
אמנת רצח העם, שאומצה על ידי האומות המאוחדות ב-1948, מתארת את חובתה של הקהילה הבינלאומית למנוע ולהעניש מעשי רצח עם. היא מגדירה רצח עם כ"מעשים שבוצעו מתוך כוונה להשמיד, כולה או חלקית, קבוצה לאומית, אתנית, גזעית או דתית". רצח העם באמהרה נכנס באופן חד משמעי להגדרה זו.
השתיקה או חוסר הרצון של הקהילה הבינלאומית לתייג אותה ככזו היא סטייה מייאשת מהעקרונות המעוגנים באמנת רצח העם. הציווי המוסרי של האמנה ברור: על העולם לפעול בנחישות כדי למנוע את הזוועות המתמשכות נגד בני האמהרה.
צדק מעבר: דרך לריפוי
צדק מעברי, כפי שמתווה האו"ם, שואף לטפל במורשת של הפרות מסיביות של זכויות אדם. במקרה של רצח העם באמהרה, הוא הופך לא רק להכרח אלא לחבל הצלה לריפוי אומה פצועה עמוקה.
בבחינת הדרך קדימה עבור אתיופיה, מתברר בבירור שלא ניתן להפקיד את הממשלה הנוכחית, המעורבת בביצוע רצח העם באמהרה, באחריות לסיים את המשבר ההומניטרי הזה, להביא דין וחשבון לצדדים האשמים וטיפוח פיוס ושלום. אותם שחקנים שנושאים באחריות למעשים הנתעבים הללו אינם יכולים להוביל באופן אמין תהליך של צדק מעברי. המשך נוכחותם בשלטון מהווה איום מיידי על הקורבנות, שנותרו בסכנה חמורה. הסיכון לאלימות נוספת, השתקת עדים ורציחות ממוקדות גדול כל עוד האחראים לרצח העם שומרים על השליטה. המושג "מעין ציות" נכנס לתמונה, כאשר ייתכן שיש א מראית עין של שיתוף פעולה עם מאמצים בינלאומיים, אך המבנים הבסיסיים של כוח וחוסר עונש נותרים על כנו, מה שהופך כל תהליך צדק מעברי לבלתי יעיל ועלול אף יותר להזיק לקורבנות. ממשלת מעבר ללא משוא פנים ומקיפה באמת, כמו גם פיקוח בינלאומי, הכרחי כדי להבטיח שהצדק ינצח וניתן יהיה להשיג שלום בר קיימא באתיופיה ובאזור הרחב יותר.
ממשלת מעבר מקיפה, המורכבת מדמויות חסרות פניות המחויבות לצדק ופיוס, יכולה לסלול את הדרך לריפוי הנחוץ הזה. זה חייב לתעדף:
- אֶמֶת: לפני שניתן יהיה להשיג דין וחשבון, יש לחשוף את מלוא היקף הזוועות ואת ההקשר ההיסטורי שהוביל אליהן. תהליך מקיף של חיפוש האמת חיוני להכרה בסבלם של הקורבנות ולהבנת הגורמים שהניעו את רצח העם באמהרה.
- אחריות: יש להעמיד לדין את העבריינים, ללא קשר להשתייכותם. יש להעביר מסר ברור לפיו חוסר עונש לא יסבול.
- הַחזָרָה: קורבנות רצח העם באמהרה ראויים לפיצוי על סבלם. זה כולל לא רק פיצוי חומרי אלא גם תמיכה בהחלמה פסיכולוגית ורגשית.
- פִּיוּס: בנייה מחדש של אמון בין קהילות, שרבות מהן נקרעו על ידי האלימות הזו, היא חשיבות עליונה. יוזמות המעודדות הבנה ושיתוף פעולה חייבות להיות מרכזיות בסדר היום של ממשלת המעבר.
לסיכום, אנו קוראים ברצינות לקהילה הבינלאומית:
- הכירו בפומבי ברצח העם באמהרה כרצח עם, והדגישו את הצורך בהתערבות מיידית.
- להרחיב את התמיכה בהקמת ממשלת מעבר מקיפה באתיופיה, בראשות דמויות חסרות פניות המסורות לצדק ופיוס.
- להטיל איסור על כל המפלגות הפוליטיות הקשורות לרצח העם עד שיטוהרו מעוולות.
- לספק סיוע הומניטרי דחוף לקורבנות רצח העם באמהרה, לתת מענה לצרכיהם המיידיים.
- צור שיתופי פעולה עם שותפים וארגונים בינלאומיים כדי להבטיח שצדק, השבת ופיוס יושגו בצורה יעילה ומתמשכת.
אתיופיה, כמו עוף החול, חייבת לקום מאפר הפרק האפל הזה בתולדותיה. על ידי התחייבות קולקטיבית לצדק, לפיוס ולשמירה על זכויות האדם, נוכל לקוות לעתיד שבו האחדות והשלום שולטות על העליונה. הגיע הזמן שהעולם ישים לב ללקחי ההיסטוריה וימנע כתיבת פרק טרגי נוסף.
