מאת סנט ג'ון כריסוסטום
ואז, לאחר מות תרח, אמר ה' לאברם: צא מארצך וממשפחתך ומבית אביך, ולך אל הארץ אשר אראה לך. ואעשה אותך ללשון גדולה, ואברך אותך, ואגדל את שמך, ותבורך. ואברך את המברך, ואקלל את הנשבעך, וכל משפחות הארץ יתברכו בגללך (בראשית יב, א, ב, ג). הבה נבחן היטב כל אחת מהמילים הללו כדי לראות את נשמתו אוהב האלוהים של הפטריארך.
הבה לא נתעלם מהמילים הללו, אלא נתבונן עד כמה הפקודה הזו קשה. צא, הוא אומר, מארצך וממשפחתך ומבית אביך, ולך אל הארץ אשר אראה לך. עזבו, הוא אומר, את מה שידוע ואמין, והעדיפו את הלא נודע וחסר התקדים. ראה כיצד מלכתחילה לימדו את הצדיק להעדיף את הבלתי נראה על הגלוי ואת העתיד על פני מה שכבר נמצא בידיו. הוא לא נצטווה לעשות משהו לא חשוב; (ציווה) לעזוב את הארץ שבה הוא חי כל כך הרבה זמן, לעזוב את כל קרבתו ואת כל בית אביו, וללכת למקום שלא ידע ולא אכפת לו. (אלוהים) לא אמר לאיזו ארץ הוא רוצה ליישב אותו מחדש, אבל בחוסר הוודאות של פקודתו בחן את אדיקות האב: לך, הוא אומר, אל הארץ, ואני אראה לך. תחשוב, אהובים, איזו רוח נעלה, ללא תשוקה או הרגל, נדרשה כדי למלא את הפקודה הזו. למעשה, אם גם עכשיו, כשהאמונה החסודה כבר התפשטה, רבים נאחזים בהרגל עד כדי כך שהם מעדיפים להחליט להעביר הכל מאשר לעזוב, גם אם היה צורך, את המקום בו חיו עד כה, וזה קורה. , לא רק עם אנשים רגילים, אלא גם עם אלו שפרשו מהרעש של חיי היום-יום ובחרו בחיי הנזירות – אז היה טבעי על אחת כמה וכמה שהצדיק הזה יתעצבן מצווה כזו ויהסס למלא זה. לך, הוא אומר, עזוב את קרוביך ואת בית אביך, ולך אל הארץ אשר אראה לך. מי לא יתבלבל ממילים כאלה? מבלי להכריז בפניו לא על מקום ולא על ארץ, (אלוהים) בוחן את נשמתם של צדיקים בחוסר ודאות שכזה. אם פקודה כזו הייתה ניתנת למישהו אחר, אדם רגיל, הוא היה אומר: כך יהיה; אתה מצווה אותי לעזוב את הארץ שבה אני גר עכשיו, את קרבותי, את בית אבי; אבל למה אתה לא אומר לי לאן אני צריך ללכת, כדי שאדע לפחות כמה גדול המרחק? איך אני יודע שהארץ הזו תהיה הרבה יותר טובה ופורייה מהארץ הזו שאעזוב? אבל הצדיק לא אמר ולא חשב דבר כזה, ובהסתכלות על חשיבות הפקודה העדיף את האלמוני על פני מה שבידיו. יתרה מכך, אם לא היה לו רוח נעלה ודעת נבונה, אם לא היה לו את המיומנות לציית לה' בכל דבר, הוא היה נתקל במכשול חשוב נוסף - מות אביו. אתה יודע באיזו תדירות רבים, בגלל ארונות הקבורה של קרוביהם, רצו למות במקומות שבהם הוריהם סיימו את חייהם.
4. אז בשביל הצדיק הזה, אם הוא לא היה מאוד אוהב אלוהים, טבעי היה לחשוב גם על זה, שאבי, מאהבה אליי, עזב את מולדתו, נטש את הרגליו הישנים, ולאחר שהתגבר. כולם (מכשולים), אפילו הגיעו לכאן, וכמעט אפשר לומר, בגללי הוא מת בארץ זרה; וגם לאחר מותו, אני לא מנסה לגמול לו בעין, אלא פורש, ומשאיר, יחד עם משפחת אבי, את ארונו? עם זאת, שום דבר לא יכול לעצור את נחישותו; האהבה לאלוהים גרמה להכל להיראות לו קל ונוח.
אז, אהובי, חסד אלוהים כלפי הפטריארך הוא גדול מאוד! אלה, הוא אומר, אברך אשר יברך אותך; ואקלל את המקללים אותך, ובגללך יתברכו כל משפחות הארץ. הנה עוד מתנה! כולם, הוא אומר, שבטי הארץ ינסו להתברך בשמך, והם ישימו את מיטב תהילתם בנשיאת שמך.
אתה רואה איך לא הגיל ולא שום דבר אחר שיכול לקשור אותו לחיי הבית לא שימשו לו מכשול; להיפך, האהבה לאלוהים כבשה הכל. לפיכך, כשהנשמה עליזה וקשובה, היא מתגברת על כל המכשולים, הכל ממהר לעבר החפץ האהוב עליה, ולא משנה אילו קשיים מציבים בפניה את עצמה, היא לא מתעכבת על ידם, אלא הכל חולף ועוצר לא לפני שהוא מגיע למה שהוא. רוצה. לכן צדיק זה, אף על פי שניתן היה לרסן אותו על ידי זקנה ומכשולים רבים אחרים, בכל זאת שבר את כל קשריו, וכמו צעיר, נמרץ וללא מפריע מכלום, מיהר ומיהר למלא את מצוות ה'. אָדוֹן. ואי אפשר שכל מי שמחליט לעשות משהו מפואר ואמיץ יעשה זאת מבלי להתחמש מראש בכל מה שעלול להפריע למפעל כזה. הצדיק ידע זאת היטב, והותיר הכל בלי תשומת לב, בלי לחשוב על הרגל, או קרבה, או בית אביו, או ארונו (של אביו), או אפילו זקנתו, הפנה את כל מחשבותיו רק לזה, כאילו אותו לקיים את צו ה'. ואז ראה את עצמו מראה נפלא: אדם בזקנה מופלגת, עם אשתו, גם היא קשישה, ועם הרבה עבדים, נע, בלי לדעת אפילו היכן יסתיים נדודיו. ואם חושבים גם כמה קשים היו הדרכים באותה תקופה (אז אי אפשר היה, כמו עכשיו, להציק בחופשיות למישהו, וכך לעשות את המסע בנוחות, כי בכל המקומות היו רשויות שונות, וחייבים נשלחו מטיילים מבעלים אחד למשנהו וכמעט בכל יום עבר מממלכה לממלכה), אז היה מצב זה מהווה מכשול מספיק עבור הצדיק אם לא הייתה לו אהבה גדולה (לה') ונכונות לקיים את מצוותיו. אבל הוא קרע את כל המכשולים הללו כמו קורי עכביש, ו... לאחר שחיזק את דעתו באמונה ונכנע לגדולתו של מי שהבטיח, הוא יצא למסעו.
האם אתה רואה שגם סגולה וגם רע תלויים לא בטבע, אלא ברצוננו החופשי?
ואז, כדי שנדע באיזה מצב הייתה המדינה הזאת, הוא אומר: הכנענים חיו אז על הארץ. משה הקדוש ברוך הוא אמר הערה זו לא בלי תכלית, אלא כדי שתכיר את נפשו הנבונה של האב ומזה שהוא, כיוון שמקומות אלו היו עדיין תפוסים על ידי הכנענים, היה צריך לחיות כמו נודד ונודד, כמו כמה. עני מנודה, כפי שהיה צריך, אולי ללא מחסה. ובכל זאת לא התלונן גם על זה, ולא אמר: מה זה? אני, שחייתי בכבוד ובכבוד כזה בחרן, חייב עכשיו, כמו חסר שורשים, כמו נודד וזר, לחיות כאן וכאן מתוך רחמים, לחפש שלום לעצמי במקלט עני – וגם את זה אני לא יכול להשיג, אבל אני נאלץ לגור באוהלים ובצריפים ולסבול את כל האסונות האחרים!
7. אבל כדי שלא נמשיך את ההוראה יותר מדי, הבה נעצור כאן ונסיים את המילה, ונבקש מאהבתך שתחקה את הנטייה הרוחנית של הצדיק הזה. באמת, זה יהיה מוזר ביותר אם, בעוד הצדיק הזה, שנקרא מארצו (שלו) לארץ (של אחר), יראה ציות כזה שלא זקנה, ולא מכשולים אחרים שספרנו, ולא אי הנוחות של (אז) הזמן, וגם קשיים אחרים שיכלו לעצור אותו לא הצליחו למנוע ממנו לציית, אבל בשבר את כל הקשרים, הוא, הזקן, ברח ומיהר, כמו נער עליז, עם אשתו, אחיינו ועבדיו, להגשים. מצוות ה', אדרבה, איננו נקראים מארץ לארץ, אלא מארץ עד שמים, לא נגלה אותה קנאות בציות כמו הצדיקים, אלא נציג נימוקים ריקים וחסרי חשיבות, ונראה לא להיסחף לא על ידי גדולת ההבטחות (של אלוהים) או חוסר החשיבות של מה שנראה, כארצי וזמני, וגם לא מכבודו של המתקשר, - להיפך, נגלה חוסר תשומת לב שכזה שנעדיף את הזמני המתקיים תמיד, הארץ עד השמים, ונציב את הדבר שלעולם לא יכול להסתיים נמוך יותר מזה שעף לפני שהוא מופיע."
מקור: סנט ג'ון כריסוסטום. שיחות על ספר בראשית.
שיחה XXXI. ויתן תרח מים לאברם ולנחור בניו וללוט בן ערן בנו ולשרי כלתו אשת אברם בנו, והוצאתי אותו מארץ הכשדים. הלך לארץ כנען, ובא עד חרן, וישב שם (בראשית יא, יא)
תמונה להמחשה: עברית בברית הישנה.
