מאת סנט אירנאוס מליון
1. אלה המטילים על כך שלפני יציאתם, בפקודת ה', העם לקח מהמצרים כלים מכל מיני סוגים ומלבושים וכך יצאו לדרך (בדברים האלה), שמהם נעשה המשכן במדבר, ואז הם מאשימים את עצמם בורים בהצדקותיו של אלוהים ובפקודותיו, כפי שאומר גם המנהל. כי אם אלוהים לא היה מתנשא לעשות זאת ביציאת הייצוג, אז אף אחד לא יכול היה להינצל כעת ביציאתנו האמיתית, כלומר באמונה שבה אנו עומדים ודרכה נפרדנו מקרב עובדי האלילים. כי כולנו שייכים לנכס קטן או גדול, שרכשנו "ממון עוולה". כי מאיפה אנחנו משיגים את הבתים שבהם אנחנו גרים, את הבגדים שבהם אנחנו מכסים את עצמנו, את הכלים שבהם אנחנו משתמשים וכל שאר הדרוש לחיי היום-יום שלנו, אם לא ממה, בהיותנו עובדי אלילים, רכשנו מעצמנו. חמדנות או קבלת מהורינו האליליים? , קרובי משפחה או חברים, לאחר שרכשו אותו באמצעות אי אמת? - אני לא אומר שאנחנו זוכים בזה עכשיו, כשהפכנו למאמינים. כי מי מוכר ולא רוצה להרוויח מהקונה? ומי קונה ואינו רוצה. לרכוש משהו ממוכר בצורה רווחית? איזה תעשיין עוסק במקצועו שלא כדי לאכול דרכו? והאם המאמינים הנמצאים בחצר המלוכה אינם משתמשים באספקה מרכושו של קיסר, והאם כל אחד מהם, לפי יכולתו, מפרנס את העניים? המצרים היו חייבים לעם (היהודי), על פי טובו הקודם של הפטריארך יוסף, לא רק ברכושם, אלא גם בחייהם; ועל מה חייבים לנו עובדי האלילים, שמהם אנו מקבלים גם רווחים וגם הטבות? במה שהם רוכשים בקושי, אנו המאמינים משתמשים בו ללא קושי.
2. עד אותה עת היו אנשי המצרים בעבדות חמורה ביותר, כדברי הכתוב: "המצרים עשו אלימות גדולה בבני ישראל, ועשו להם חיים שנאה בעמל רב, בחימר ובבוץ. , וכל מלאכת השדות וכל מיני מלאכה אשר עיסקו בהם מאוד”; הם בנו עבורם ערים מבוצרות, עבדו קשה והגדילו את עושרם במשך שנים רבות וכל מיני עבדות, למרות שלא רק שלא היו אסירי תודה להם, אלא גם רצו להרוס את כולם. איזה עוול נעשה אם לקחו מעט מהרבה? ומתי יכולנו להיות לנו עושר רב, אם לא היינו בעבדות, ויוצאים עשירים, מקבלים שכר מועט מאוד על עבדותנו הגדולה, ויוצאים עניים? כאילו מישהו חופשי, שנלקח בכוח על ידי אחר, שירת אותו שנים רבות והגדיל את עושרו, ואחר כך קיבל קצבה כלשהי, וכנראה היה לו משהו מעושרו, אבל בעצם, מעמלו הרב ומרכישתו הגדולה, הוא לקח מעט והלך, ומישהו היה מאשים אותו בכך, כאילו נהג שלא בצדק; אז השופט עצמו יראה לא הוגן כלפי מי שנלקח בכוח לעבדות. כאלה הם גם המאשימים את האנשים שלקחו מעט מהרבה, ואינם מאשימים את אלו בעצמם שלא נתנו כל הכרת תודה על זכויות הוריהם, ואף הביאו אותם לעבדות החמורה ביותר, וזכו לתועלת הגדולה ביותר. אוֹתָם. אלו (המאשימים) אומרים ש(בני ישראל) פעלו בצורה לא הוגנת, לקחו לעמלם, כפי שאמרתי, זהב וכסף לא מוטבעים בכמה כלים, ועל עצמם הם אומרים שהם - חייבים לומר את האמת, למרות שזה אולי נראה מצחיק לחלקם - הם פועלים בצדק כאשר, עבור עמלם של אחרים, הם נושאים בארנקיהם זהב, כסף ונחושת מוטבעים עם כיתוב ודמותו של קיסר.
3. אם נעשה השוואה בינינו לבינם, אז מי יקבל יותר בצדק – העם (ישראל) מהמצרים, שהיו חייבים להם בכל דבר, או אנחנו מהרומאים ומשאר העמים שאינם חייבים לנו דבר? והעולם נהנה משלום דרכם (הרומאים), ואנו הולכים בדרכים ללא פחד ומפליגים לאן שנרצה. נגד אנשים כאלה, דברי ה' יועילו מאוד: "צבוע אתה, הסר תחילה את הקרש מעינך, ואז תראה (איך) להסיר את הכתם מעינו של אחיך." כי אם המאשים אותך בכך ומתהדר בידע שלו, נפרד מחברת הפגאנים ולא היה לו שום דבר זר, אלא היה עירום ויחף ממש וחי חסר בית בהרים, כמו איזה חיה שאוכלת. עשבי תיבול, אז ראוי לסלחנות כי הוא לא יודע את הצרכים של הקהילה שלנו. אם הוא משתמש במה שאנשים מכנים זר, ו(במקביל) מגנה את אב הטיפוס של זה, אז הוא מראה את עצמו כלא הוגן ומפנה נגד עצמו האשמה כזו. כי הוא ימצא את עצמו נושא עמו דבר שאינו שלו וחפץ במה שאינו שלו; ומשום כך אמר ה': "אל תשפטו פן תישפטו כי במשפט תשפטו תישפטו". לא שאנחנו לא מענישים את החוטאים או מאשרים מעשים רעים, אלא שאנחנו לא מגנים שלא בצדק את פקודות ה', כיון שהוא דואג בצדק (^בכל מה שישרת לטובה. שכן, הואיל וידע שנוכל לעשות כן). לנצל היטב את רכושנו שאנו צריכים לקבל מאדם אחר, הוא אומר: "מי שיש לו שני בגדים, תן לעני, ומי שיש לו אוכל, כן יעשה. וכן: "רעבתי ונתת לי אוכל; הייתי עירום, והלבשת אותי." וכן: "כשאתה עושה נדבה, אל תדע יד שמאלך מה ידך הימנית עושה." ומתברר שאנו צודקים כאשר אנו עושים כל סוג של טוב, כאילו לגאול את שלנו מידיו של מישהו אחר: אני אומר "מיד מישהו אחר" לא במובן שהעולם יהיה זר לאלוהים, אלא בגלל שאנחנו מקבלים מתנות מהסוג הזה מאחרים, כמו אלה (הישראלים) מהמצרים שקיבלו. לא מכיר את ה' - ובאמצעות הדבר הזה בדיוק אנו בונים את משכן ה' בעצמנו, כי עם ה' שוכן במי שעושים טוב, כמו שאומר ה': "תחבר לך עם עושר לא צדק, כדי שברחך, הם יברחו. קבל אותך אל משכנות נצח." על מה שרכשנו באמצעות עוולה כשהיינו עובדי אלילים, לאחר שהפכנו למאמינים, אנו פונים להועיל לאדון וזוכים להצדקה.
4. לכן, זה היה הכרחי קודם כל במהלך אותה פעולה טרנספורמטיבית, ומתוך אותם דברים בנוי משכן ה', כי אלה (הישראלים) קיבלו בצדק, כפי שהראיתי, ובהם נמסר לנו מראש, שהיו אמורים אז לקבל לשרת את אלוהים באמצעות דברים של אחרים "כי כל תהלוכת העם ממצרים, על פי גזרת האל, הייתה הסוג והדמות של מוצאה של הכנסייה, שהיתה צריכה להיות מהעובדים האלילים, ולכן הוא ב- סוף (זמנים) מוציא אותה מכאן אל נחלתה, אשר לא משה עבד האלוהים, אלא ישוע בן האלוהים נותן כנחלה. ואם מישהו יסתכל מקרוב על דברי הנביאים על הקץ ועל מה שראה תלמידו של יוחנן בהתגלות, הוא יגלה שהעמים יקבלו את אותן מכות באופן כללי שפקדו אז את מצרים בחתיכות.
מקור: סנט אירנאוס מליון. 5 ספרים נגד כפירה. ספר 4. צ'. 30.
